כפי שהיה צפוי, בסופו של דבר, אלכסיי ואני נפרדנו. אם להיות כנה, היה לי הרבה יותר קל ממה שציפיתי. אחרי שלוש שנים ושמונה חודשים בדיוק, החלטנו לקפל את העסק. סיבות היו מספיק, שנינו ידענו שהגיע הזמן. דמעות כמעט ולא היו, דרמות בכלל לא. ההתמודדות עם חיי הרווקות לרוב לא קשה, והייתי אומרת שאפילו מרעננת.

עברה כמעט שנה מאז עידכנתי את הבלוג בפעם האחרונה, ועכשיו אני כותבת כי אני תקועה בבית עם שיעול מציק, כאב ראש ונזלת בלתי פוסקת, ודווקא ברגעים אלה אני מרגישה בחלל הריק, בחוסר. אין למי להתבכיין, אין מי שאתכרבל בזרועותיו החמות כמו תינוקת. תמיד ידעתי שאני אישה שנועדה להיות שייכת לגבר, אני לא אוהבת להיות סולו, אך גם מפחדת ממערכות יחסים חדשות. מישהו אמר מזל שור?

לאחרונה עבדתי במוקד הזמנות של רשת אוכל מהיר מסויימת. אומנם השעות נוחות לי בתור חיילת, אבל התנאים על הפנים (שכר מינימום, חרא של יחס) ונוסף על כך אלכסיי עובד איתי. אז נכון שאנחנו שומרים על קשר אחרי הפרידה ומשתדלים להתגבר ביחד ולחוד, אבל אני חושבת שזה יקל על שנינו אם פחות דברים יקשרו ביננו. אני בשיא החיפושים אחר עבודה חדשה, במיוחד אחרי שרבתי עם הבוס ואני עוד לא סגורה אם פוטרתי או לא.

גם בצבא דבר לא נשאר כשהיה. המפקדים שלי התחלפו והמצב ממש לא שמנת. אני מרגישה כל רגע מחיי שמתבזבז על המערכת הצבאית שפעם שאפתי להיות חלק ממנה ועכשיו אני מתביישת שאני חלק מהביזיון שאני רואה מול עייני בכל יום, כמו עוד אבן בחזה.

תחושה מעיקה לא עוזבת אותי. בין אם זה השרות הצבאי שמשביז אותי עד אין קץ, הפרידה אחרי כל כך הרבה שנים, חוסר ההצלחה שלי עם עבודה עד עכשיו. הישג אחד יאמר לזכותי- עשיתי סוף סוף רישיון נהיגה.

תמיד הלכתי על בטוח, תמיד תכננתי הכל מראש הרבה קדימה ואני רואה איך הדברים מתמוטטים לי אחד אחד מול העיניים. אני רוצה להתחיל דף חדש ולא יודעת איך. 

אני אפילו יודעת למה חזרתי לכתוב. קודם היה לי אלכסיי הוא היה הגבר שלי והחבר הכי טוב שלי, לא היה לי צורך להתמודד עם דברים לבד, פיזית אולי כן, אבל נפשית, גם אם לא התקבלה תמיד תגובה מהצד השני, ידעתי שיש מי שמקשיב לי.

אני מתוסכלת, ואולי בשביל זה הבלוג הזה עדיין קיים, כדי שתהיה לי פינה חמה בחיים הוירטואליים, כדי שיהיה לי לאן לחזור כשבחיים האמיתיים לא נשארה פינה כזו.

מאחר ואין לי מושג איך מעלים קליפים מיוטיוב, הנה קישור-

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=eH3giaIzONA

לזכרה.