לחשוב שיום אחרי הכתיבה האחרונה הכל הפך למושלם.הוא שאל, והכל הפך למציאות.
ממש כמו בחלום.
במשך חודשיים שלמים בנינו וטיפחנו את הקשר שלנו,
תכננו את העתיד עד לפרטים הקטנים ביותר, והכל פשוט הסתדר.
אבל בחיים שום דבר לא יכול להמשך לנצח נכון?
הוא נלקח ממני, ממשפחתו, מכל אוהביו ועלה לשמיים בליל שישי סוער.
הכל נשבר.
אני שוב חוזרת על אותם דברים שוב ושוב ושוב.
כל פעם שמשהו מתחיל להיבנות סביבי,
לתת לי קצת ביטחון, קצת אושר, קצת שמחה,
הוא פשוט נשבר.
ממשיכה בכח את החיים,
יותר נכון, החיים מכריחים אותי להמשיך בכח.
באמת שהפעם אני כבר לא יודעת איך להמשיך,
או בשביל מה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
