כאשר אדם מאבד דבר, חפץ ששכח היכן הניח למשל, הדרך הטובה ביותר למצוא אותו זה לשחזר את הפעולות שעשה בפעם האחרונה שראה אותו או היה במחיצתו.
האם הדרך הזו יעילה לכל דבר שהולך לאיבוד?
האם זה עובד על קשרי חברות?
או יותר חשוב - האם בן אדם ש"איבד את עצמו", שכבר לא זוכר מי הוא ורוצה למצוא שוב אושר ותמימות שאבדו לו,
האם גם הוא יכול לחזור אחורה ולשחזר את התקופה שבה היה פעם אחרונה שלם, בפעם האחרונה מאושר באמת - האם הוא ימצא את עצמו בדרך?
במידה ולא, שלא כמו חפץ אותו ניתן להחליף בחדש (אלא אם כן מדובר בחפץ בעל משמעות סנטימנטלית),
מה יהיה עליו לעשות?
ניתן לומר כי בתת מודע בחרתי לנסות בדרך הזו.
זה היה נראה לי הכי טריוויאלי במצב שאתה כה מבולבל, כה אובד עצות, לחזור אחורנית - לחזור למקום שהיית בו, למקום שאתה מכיר.
במקרה שלי - לחזור מעט לילדות.
הבעיה - שבדרך "אחורה בזמן" אמנם לא מצאתי את מה שרציתי למצוא, אך כן מצאתי איזו-שהי נקודה בה מעט יותר טוב, יותר קל.
בנקודה זו הקלות נובעת מכך שבעצם נתתי לעצמי קצת לשכוח את שהיה.
שכחה לעתים, עובדת הרבה יותר טוב מזמן.
מרגישה שכרגע זו הדרך בשבילי להמשיך אבל עדיין אסור לי להרפות לגמרי.
אחרי השנה, אני ממשיכה להגיד לעצמי.
אולי אתחרט, אולי לא - העיקר לנסות לעשות משהו טוב בשביל הנפש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Mor-gone