אני רושמת לך את המכתב הזה, בידיעה שלעולם לא תקראי אותו!
את יודעת כי יום הכיפורים מתקרב, וזהו יום של סליחות, בין אדם למקום, ובין אדם לחברו...
תמיד כיבדתי אותך כחברה טובה שלי (או אחותי החורגת- מאותה האמא לא מאותו האבא)...
לעולם לא בגדתי באמון שלך, ותמיד כשהיית צריכה אותי הייתי בשבילך אוזן קשבת!
אני לא יכולה לומר על עצמי ביקורת כל כך בונה, אבל גם אם הייתי לא בסדר כלפייך לעיתים, תמיד
ידעתי את כוחה של הסליחה!!! ולקראת יום הכיפורים בעיצומם של עשרת הימים הנוראים אני
מבקשת ממך סליחה!!
אני יודעת כי היו רגעים וזמנים מדהימים בהם היתה לנו חברות משגעת, והיינו משתגעות
ומסובבות את כל העולם!! רק חבל שאת תפסת מרחק, ואני יודעת שבנסיבות אחרות לא היית
עושה את זה, אבל כנראה שההשפעה של אנשים אחרים עליך היא משמעותית יותר מההשפעה
שלי! וצר לי על כך!.....
אני מצטערת שנתת לאנשים אחרים לשפוט את הקשר שלנו ולתת להם במו ידיהם להרחיק ביננו
כך שאת לא תוכלי לעשות דבר בנידון ולא בגלל שאינך יכולה אלא בגלל שאינך רוצה....
דעי לך שאני פגועה מהשיחה האחרונה שלנו, בה יצאת מביתי בבכי, כאשר לאף אחת מאיתנו לא
ניתנה ההזדמנות להביע את רגשותיה! וגם אם באת במטרה להקשיב, או להניח את הקלפים על
השולחן, משהו לא נתן לך מנוח ולא באמת עניין אותך מה שפגע בי! כי כאשר אני אומרת לך "תני
לי לדבר" "אל תקטעי את דבריי" אני מתכוונת לזה, שיחה בין אנשים בוגרים ובמיוחד בין חברות
אמורה להתנהל בהקשבה הדדית ולא בהתפרצויות! היות וזה קוטע את קו המחשבה!
אני רוצה שתדעי עד כמה חבל לי כי נותק הקשר ביננו, ומאידך כמה אני מאושרת ... אני זוכרת את
היום שהרגשתי שיש עליי עין, אני מרגישה כשמישהו רע לו כשטוב לי, וטוב לו כשרע לי...ואמרתי
לך את זה..... ואת לא ידעת מה לעשות כדי להרגיע אותי שהכל בסדר ושאני מדמיינת את זה,
אבל אחרי זמן קצר ידעתי בדיוק מי הבן אדם שהיה מאושר שעצוב לי והיה מדוכא כשטוב לי, והיה
מקנא לי בטירוף! איך לא ראיתי שזו בעצם את??? איך??? הייתי צריכה להבין זאת מהיום בו
חברת ילדות שלנו הודיעה לי כי היא מתחתנת ואילו המילה הראשונה בפיך היתה קללה! ו.." לא
ייאמן, איך היא מתחתנת? דווקא היא ? ה....הזאת? למה לא אני....!" איך זה שאף פעם לא
פירגנת, תמיד את רצית להיות המתקדמת ביננו, המובילה! אפילו כשסיימנו את לימודי התיכון
ניתקת ממני את הקשר, בגלל שלא הסתדר לך בראש איך זה שאותי גייסו שבועיים אחרי תום
הלימודים!!! הרי את היית אמורה להתגייס לפניי!! הייתכן כי דווקא אותי יאתרו לקורס ואותך לא??
זהו אינו הניתוק הראשון ביננו, אך אני מניחה שזה הניתוק האחרון ביננו, כבר כמה חודשים אנחנו
לא מדברות, ואת בשלך, אם לומר את האמת היה לי קשה.. אחרי הכל גדלנו ביחד, זאת לא
חברות בת יום או חודש....! אפילו את כאבי המחזור שלי הרגשת.... וברגעים קשים בכינו
יחד....אפילו שירותים משותף בפינת רחוב..... המצאנו.... ואפילו אוסף משותף היה לנו.....
כל החוויות הכי מצחיקות ועצובות חרוטות בליבי, בזכרוני........ הגלגל באמצע מחלף מורשה,
הגלגל שאבד ואינו נמצא, הקיבוצניק הזה שלא אהבת ובכוח ניסית להתפטר ממנו, ארוחות האות
השלישית שהיינו מרביצות יחד..... וארוחות אמצע הלילה הפרועות שלנו, פרידות מזעזעות,
וכסתחי"ם (שרק את יכולה להבין), החור הנצחי והכואב באוזן שרצית להרוג אותי ורק רוח היית
חייבת!!! ההסבתכויות שלך, שרק אני יכולתי להוציא אותך מהם.... וזה רק קובץ קטן מאלפי חוויות
שהעברנו יחדיו!
ועכשיו אני אומרת לעצמי כי אם את לא מראה כל איכפתיות ולא מנסה לבנות את הקשר מחדש,
גם אני כבר הרמתי ידיים, וגם אני כבר אדישה...ואם כל הכאב שיש בתוך ליבי, אני רוצה לומר לך
שאת המכתב הזה סביר להניח כי לא תקראי לעולם, לכן אני מאחלת לך כל טוב, שיהיה לך המון
הצלחה בהמשך חייך עם מכרייך ועם אהובך, שתדעי שאם הייתה לך כוונה לקחת חלק בחברות
איתי, מזמן היית יוזמת פגישה, ומבקשת מעוד אדם להתנצל בפניי....
אני רוצה שתדעי שלמרות הכל, אני גם לא טלית שכולה תכלת ולכן אני מתנצלת כי אני יודעת
שכוונותיי תמיד היו אמיתיות..! כוחה של הסליחה בעיניי היא עצומה, ואדם אשר מתנצל עושה זאת
ביודעו על מה הוא מתנצל, לא לכל אדם יש את היכולת להתנצל, זוהי תמורה לדעת מתי לשים את
הגבול, להוריד קצת את הפרופיל ולבקש סליחה! זה לא יוריד מערכך להפך זה רק יעלה!
יש משפט נורא חכם שאומר:"החיים לימדו אותי שלא דורכים על אנשים בדרך למעלה, כי נפגשים
איתם בדרך למטה...." והמבין יבין......
לעולם אל תירקי מהבאר ממנה שתית, וגם אם עשית זאת אל תחזרי על הטעות פעם שנייה!
אני מאחלת לך גמר חתימה טובה......!שתכתבי ותחתמי בספר החיים..... ממני......
בבלוג זה
בכל הבלוגים
