החיים שלי רצופים בדברים שנשכחים בנקודות המעבר שלי: בתחנות אוטובוס, בכיתות לימוד, באוטובוסים, ברכבות.
למן המטריות הרבות המגוונות ששכחתי במשך השנים בכל כך הרבה תחנות אוטובוס שונות - פעם אחת יחד עם הצעיף - דרך נרתיק הדיסקים האהובים עליי שנשאר באוטובוס מירושלים ושנאלצתי להשלים אחר כך במשך שנים, ועד תיק המצלמה שלי שזכרתי לאסוף מתחנת האוטובוס רגע לפני שלחץ הנהג על דוושת הגז.
לפעמים אני תוהה אם יש מי שעובר אחריי בכל נקודות השכחה הללו ואוסף את כל הדברים שהשארתי מאחור, את כל הפיסות מעצמי. לפעמים אני תוהה האם יום אחד אפגוש באותו מאסף, האם יכיר אותי רק לפי אוסף החפצים שלי שברשותו.
וכמה, הו, כמה מטריות השארתי מאחור?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אלאנה