חלומות שאני לא מצליחה להשתחרר מהם הם אולי הדבר הכי מעיק עליי. יום שלם (או יותר) עם תמונות ממשהו שבכלל לא קרה, שלא הייתי רוצה שיקרה.

כמו להתחתן ביום שבו מישהו קרוב מת, או לגלות על המחשב תמונות סקס שלי עם מישהו שאני בשום אופן לא אמורה לשכב איתו, לעולם. לא רוצה. איכס. או לקום בבוקר יום אחד ולגלות שאחותי גזרה לי בשנתי את כל השיער. חרדות חרדות חרדות.

זה גורם לי לתהות האם יש בי הרבה יותר חושך ממה שנראה לעין. האם אני מתעסקת בסקס יותר ממה שראוי, ממה שמותר, ממה שמתאים לי. האם הפחדים שלי גדולים כל כך עד שהם מכסים על כל הצדדים הטובים שבי, עד שאני מפחדת לחיות. אני מתחילה להעניק פרשנויות לכל פרט קטן שאני מסוגלת לזכור, לכל הבעה, לכל מילה. אני הופכת פרויד של עצמי לעצמי בנסיון להבין מה קרה שם ולמה דווקא זה. ואז אני לא מסוגלת לעשות דברים אחרים, כמו להתרכז בסידור המסיבה הקרובה כי כל הזמן קופצות לי תמונות הסקס ההן לראש, או להתרגז מכל דבר קטן שהבחור החדש והגמלוני בעבודה עושה לא נכון, כי החלומות האלו מטרידים את נשמתי.

ודווקא את החלומות האלו אני זוכרת, ארורים יהיו.