* האחייניות שלי משתוללות על המזרן שעליו הוא ישן, ואני שואלת אותן שוב מי הוא, כדי לשמוע את התשובה

   המצחיקה, "שיער".

  "שיער", אחת מהן עונה לי. "שלי."

  אנחנו מחליפים מבטים משועשעים ואז הוא אומר לה ברצינות תהומית:

  "האמת שאני של אלאנה, אבל אם זה עושה לך טוב."

* שכן מגיע לבקר אותנו בצהריים כשאנחנו אוכלים כולנו בחוץ, ובינו לבין הבחור והאחים שלי מתפתחת שיחה   

   שכוללת צבא, עבודה והרבה הומור שחור. אני קצת מרוגזת  שהוא לא מבלה את הזמן הזה איתי, אבל בעצם

   שמחה לראות שכל כך מהר הוא מתחבר עם כל הסובבים אותי.

* אנחנו יושבים בסלון עם סט ואני אומרת לו:

   "זוכר את מה ששאלת אותי קודם?"

   "הראשון או השני?"

   "השני." אני עונה. "אז כן."

   "טוב לדעת." הוא אומר, ומשהו בעיניים שלו גורם לי להיות שמחה שאמרתי לו. "פשוט זה השתלט עליי קצת

   קודם."

* אנחנו שרועים על המיטה בחיבוק אחד-לפני-אחרון והוא אומר לי,

  "הלוואי שיכולתי להישאר חבוק איתך ככה לנצח."

  "קודם תחזור מאירלנד," אני אומרת לו, "אחר כך נדבר."

* מעט מאוחר יותר, עדיין באותו חיבוק אחד-לפני-אחרון, אני מחליטה להגיד לו שוב.

  "שיער," אני אומרת, "אני אוהבת אותך."

  "יש לי מזל," הוא אומר.

  "לא בהכרח. לא הייתי אומרת שזו כזו מציאה גדולה."

  "אל תגידי שטויות," הוא אומר ואני מסתכלת עליו.

  "מה פתאום שטויות, רק אמרתי - "

  הוא מנשק אותי ואחר כך אומר, "זו הדרך היחידה להשתיק אותך, אה?"

  "זו אפשרות," אני עונה.

  "אל תגידי שטויות."

  אני מחייכת ואז אומרת, "שטויות שטויות שטויות."