בכל פעם ששכבנו תמיד כאב לי. בהתחלה ייחסתי את זה להתחלה, הפעמים הראשונות, ההתרחבות וכל זה. אחר כך שכנעתי את עצמי שזה בגלל הגלולות, ובסוף פשוט התרגלתי וחייתי עם זה בלית ברירה. מה לא עושים כדי לחיות את החלום.

היו פעמים שממש נשכתי את השפתיים מרוב כאב. הוא פירש את זה כסימן לתשוקה. אבל הוא פירש כמעט כל דבר לא נכון.

היתה תקופה שהכל כאב לי כל כך עד שבכל פעם שישבתי נאלצתי להתיישב מאוד בזהירות, כדי לא לדקור את עצמי, ולפעמים חשבתי שהכל משופשף מבפנים, כמו נייר זכוכית.

כשאני חושבת על זה עכשיו, אני מבינה שבעצם חייתי את התגשמות הפחד הכי גדול שלי באותם חודשים - הכאב, שממנו פחדתי כל כך לפני, הפך לחלק בלתי נפרד מהשגרה שלי, עד כדי כך שלא שמתי לב אפילו שהפחד הגדול ביותר שלי התממש מול עיניי.

זה כאב אז, וזה כואב עכשיו, ואולי זה תמיד יכאב, לדעת שנתתי את עצמי הרבה יותר מדי, עד כדי כך שכמעט איבדתי את עצמי לתוך הכאב שהוא גרם לי.

אתם לא חייבים להגיב על זה. אני יודעת שזה קשה מדי.