לאחרונה אני ישנה עם הפנים לקיר, הגב אל העולם, כמנסה להתעלם מהצרות התוקפות אותי בשלשות, מחניתות העולם העוין המופנות אליי בדריכות.

כמו עובר קטן ומזיע אני מתרכבלת, חצי עירומה, חצי פרועה, חצי סכיזופרנית, חצי שלווה, אל תוך הכוך הקטן שלי בינות לכריות הרכות, ועם הגב לעולם מנסה להירדם.

לאחרונה קשה לי לישון עם הפנים אל העולם, הוא מהבהב לי בגוונים מסנוורים מדי מול העיניים כשאני מנסה להירדם, וקשה לישון עם עיניים פקוחות. וכשהגב אל הקיר תמיד נדמה לי כי המשענת בורחת ממני בצעדי ענק.

רק כאשר גבי אל העולם הנושם ועיניי בוהות באפלת הפינות שבין הסדינים לגבס, וכף ידי מונחת בדממה ובקרירות על הלובן האפל, רק אז אני מסוגלת לעצום את עיניי ולחוש בטוחה, גם אם במעט.