היו כל מיני דברים קטנים שהוא אהב בה; דברים שעשתה כאשר אפילו לא שמה לב, דברים בגופה, בנפשה; כל מיני דברים קטנים ולא חשובים שאהב בה מאוד.
למשל, הדרך בה שיחקה בשיערה ביד אחת כאשר קראה דבר מה בריכוז; לאחר מכן תמיד היה שיערה פרוע, מפוזר לכל הכיוונים. או האופן שבו תפחו מעט שפתיה לאחר שאכלה דבר מה מלא שמן; האודם הטבעי שהיה נוצר סביב שפתיה הבהירות כתוצאה מהמגע עם השמן נראה כה משעשע לעתים.
גם את הצורה בה היתה קוראת בשכבה במיטה הוא אהב; תמיד היתה שוכבת על צידה, יד אחת מקופלת תחת ראשה והשניה מחזיקה בספר ישר מול פניה, ורגליה מקופלות אחת תחת השניה. הוא תמיד תהה כיצד יכלה לקרוא כך במשך שעות מבלי לזוז.
וכאשר היתה מוזגת לעצמה כוס מים במטבח, לא היתה יושבת; תמיד עמדה, רגליים משוכלות לכיוונים נגדיים, כאשר שתי ידיה אוחזות בכוס הזכוכית השקופה. מעולם לא שתתה מים קרים מספל.
הוא אהב את נקודת החן הזעירה שתחת גבתה השמאלית, את נקודת החן על בטנה, מימין לטבור, ואת כף רגלה הימנית, שהיתה קטנה יותר מזו השמאלית; הוא אהב את הדרך שבה היתה כוססת את ציפורניה מבלי משים, כשהיתה מהורהרת או לחוצה; את הצלקת הזעירה על מצחה, שהיתה עמה מגיל ארבע, ואת הצורה בה היתה קולעת את שיערה לצמה ארוכה ומלפפת אותה סביב ראשה בימים החמים.
הוא אהב בה את כל הדברים הקטנים והבלתי חשובים האלו; היה מתבונן בה במשך דקות ארוכות כאשר ישבה בתנוחה שאהב או כאשר ישבה וכתבה במחברתה המקומטת. ומכל הדברים האלו, הוא אהב אותה. תמיד אותה.