כשאתחתן, אלבש שמלה צרה וארוכה ופשוטה, בלי קישוטים מיותרים או הרבה קפלים, רק לבן ונקי ואלגנטי, כמו ברבור. אסרק את שיערי חלק ויפה, ואאסוף אותו לתסרוקת גבוהה ויפה ומקושטת בפרחים חיים. האיפור על פניי יהיה עדין, והסומק שיפרח על לחיי יהיה טבעי ברובו, ורק עיניי יראו גדולות יותר מבעד לריסיי המורמים. אחזיק רק כמה פרחים דקים ויפים, אולי סחלבים, אולי ורדים, ולצווארי אענוד מחרוזת עם תליון יחיד עליה.

אהיה פשוטה ויפה ואלגנטית, ובוגרת ושקולה. אחייך משך כל הטקס כולו ולא אלחץ ולא אמצמץ ברגעים החשובים, ואענה אמן בקול רם לכל הברכות, כך שכולם ישמעו. את הפרחים אחלק בין חברותיי הטובות למזכרת, ולאחר שיסתיים הטקס אאחוז בידו של הגבר שאתי, וארקוד בשמחה ובחן עד כלות נשמתי, עד יכאבו רגליי ויאדימו לחיי.

הכל בדיוק ההיפך ממה שתמיד חשבתי. או כמעט.