בלילות חמים כמו זה, אני מכבה את האור ומורידה את הכותונת לפני שאני נכנסת למיטה, ובחסות החשכה אני מדמיינת שיש שם מי שמחכה לי, ושגלי החום שעוטפים אותי הם הזרועות והגב של מישהו שפניו נסתרים בחשכה.
הלילה נראה ידידותי מעט יותר ככה, ואפילו אז, אני צריכה כמעט להכריח את עצמי לחשוב על הזרועות המחבקות, אחרת הכל מתפורר ואובד באפלה, ואני שוב חדלה להאמין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אלאנה