בוקר מצלצל דרך שעונים וציפורים, ומאיר לתוך העיניים העצומות דרך קרני אור, וילונות מתנועעים וריח הסדינים הנקיים.

כדי שחדר יהיה מושלם צריכים להיות לו קירות בגוון פסטל רך, וילונות רכים בצבע בז' וריהוט עתיק יומין. המיטה הרחבה שלי כמעט מושלמת, אילו היה לה אפיריון ושמונה כריות בצד הצמוד לקיר וסדיני סאטן היופי היה מושלם. ולו החלון המשופע היחיד שלי היה מעוטר בוילון מסוג אחר, כזה שמתנופף מכל אוושת אויר או רוח, כזה שגם בסגירת החלון מספק את הרווחה שבחוץ ההוא, לא היו נדרשים לי חלונות נוספים. ועוד כמה תמונות נוספות על הקירות ולא אחפוץ עוד בגוון הפסטל שאני רואה כשעיניי עצומות.

בוקר טוב, עולם.