המצח.
השפתיים, עם הגוון העמוק הטבעי והרכות שלהן שאני אוהבת.
כפות הרגליים שלי, אחת קטנה יותר מהשניה, אבל הן לבנות כל כך וישרות כל כך עד שלפעמים הן נראות לי כמו כפות רגליים של פסלי שיש יווניים.
העיניים החומות.
הריסים הארוכים מדי שנופלים בתדירות גבוהה מדי.
החזה שלי, הקטן אך (לאחר שנים רבות של שנאה עצמית) האהוב.
השיניים הישרות, גם אם לא לבנות לחלוטין.
השיער הארוך השופע, שמדגדג לי את הטוסיק כשאני מטלטלת אותו מצד לצד.
הגומה בירך השמאלית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אלאנה