אחרי שאני מורידה את האיפור, והעור מסביב לעיניים ועל הלחיים נהיה קצת שמנוני ולח מהנוזל הכחול, אני מביטה בראי והפנים שמולי נראות ורדרדות מעט יותר, וחלקות מעט יותר,
והפה והעיניים שלי נראים ענקיים פתאום, כל כך גדולים, עד שאני תוהה אם זו באמת אני שמביטה שם במבט כל כך עייף ומפוקח, בשפתיים כל כך אדומות ותפוחות ועיניים פעורות וגדולות כל כך, עם הריסים הפרועים.
אולי זו נימפת היער הפראית שחיה בתוכי שיוצאת החוצה דרך עיני האגוז.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אלאנה