לבחורה שעובדת אתי יש עור בצבע חלב, שיער חום מדובלל שהיה פעם יפה וחלק ושפתיים סדוקות מיובש. העור הלבן הדק שלה מתוח בקושי מעל עצמות בולטות וחדות, וגופיות הסבא שהיא לובשת מבליטות את החזה הקטן הצמוק שלה ואת עצמות האגן שנראות כשני קביים לגוף הדקיק שלה. הכתפיים הרזות החשופות שלה מצמררות אותי בכל פעם, וכך גם אצבעות השלד שלה שנכרכות בלי כל קושי סביב האמה הדקה עד כדי כאב, ואני יודעת שלו היתה מגיעה לעבודה לבושה בחולצת בטן הייתי נשנקת למראה הבטן הקעורה שלה שצמודה לגב כמעט.

אתמול הבחנתי בפסים אדומים דקים מתוחים על אמתה השמאלית, ונאלצתי להפנות מבט בכל רגע כמעט, שלא לנעוץ מבטים או לפרוץ בבכי פתאום. למראה הזה, של הצלקות הטריות שהיו בוודאי עמוקות יותר לו היה להן עור רב יותר לחדור אליו, התערבלתי מבפנים, ואין לי מושג יותר על מה לחשוב. האם היא באמת רוצה למות, או שרק לגרור תשומת לב שחסרה לה מילדות.