משתלט עליי מבפנים, אחרי סערות אתמול וקריעות אמש. גופי מתרגע בכסא המלכות של הנפש, ועיניי מביטות סביב סוף סוף ללא חרדה. אנחות הרווחה כולן נפלטו מפי, מילאו את האוויר סביבי בנשימות קטועות של בכי ושל צעקות דחוקות, ואחר התנדפו אל חלל העולם השחור.
כשהערב יורד והחושך תופס את מקום האור, דווקא בי נשאר כעת דולק אור קטן, מהבהב ביציבות אל החשכה שהפכה ידידתי.
שלווה ממלאת את לבי עכשיו, ואת מקום המתחים תופסים כעת תקוות, תקוות שאני מסוגלת לראות בהביטי מעלה אל העתיד המצפה לי, ורוד מתמיד, ורוד כתמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אלאנה