מתוך סצנה שרצה לי בראש בימים האחרונים;

יושבים השניים במסעדה על חוף הים הגלי, ערב צלול וחמים של סוף האביב, אהבה בוערת באוויר, מייחדת את הערב מכל שאר הלילות.

שני זוגות עיניים נוצצים זה אל זה, מהבהבים בחדווה אמיתית, שמחה טהורה. למאוהבים אין גבולות.

"בוא לרקוד," אומרת היא לפתע, ומושכת בידו אל הרחבה המרוצפת.

צלילי תופים וחצוצרות ממלאים את האוויר, ורגליה טופפות את רצפת האבן בקצב המדבק. יד אל יד נשלחת, כתף אל מול כתף נעה, חיוך אל מול חיוך ורגליים נעות בקצב מתואם להפליא. שיערה מתנופף ברוח הים העליזה, ידו מושכת בה קרוב יותר אליו, שולי שמלתה החדשה סובבים סביבה בכל סיבוב על כף רגל אחת.

בתום הריקוד וכלות הכוחות מתיישבים הם שנית, לחיים אדומות ועיניים בוהקות, ובלבבות פועמים חשים כי הנה הוסיפו עוד מאורע מרוגש לעת המיוחדת הזו.

בתוך הלילה, שבים הם אל החדר הצח, גלי הים הגואים מתנפצים ברעש מחוץ לחלונותיהם, ובעיניים שוחקות סובב הוא אליה וסח,

"היית מרהיבה הערב."

"היית די מדהים בעצמך," נוצצות עיניה, וקול צחוקה מרקיד את הערב בשנית עת סוחף הוא אותה למעשה אהבה חסר מעצורים.