קשה לי להירדם אחרי שאתה אומר לילה טוב. כאילו הידיעה שאתה שם ואני פה, כל כך קרובים אבל מנותקים לשארית הלילה, מרחיקה ממני את השינה.

וכל כך הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי חושבת, או אומרת - יכולתי להירדם כך, בתנוחה הזו. ולישון כמו שלא ישנתי מעולם.

לב מול לב, והדבר היחיד שאני רוצה הוא לישון איתך למשך שארית לילותיי.

אמא החליפה את הוילונות במקלחת. במקום הוילונות הכבדים החצי-שקופים עכשיו תלויים סביבי וילונות ניילון דקיקים שגורמים לי לחשוב על דברים רכים ונעימים. כמו צמר גפן מתוק, או צמר גפן רגיל, או עננים, או קצף.

אתמול התחשק לי להתיישב על הרצפה במקלחת ולבכות עם המים. היום הרפיתי מעט מראש הצינור, צנחתי לאחור אל הוילון שמאחוריי ונתתי לו לבלוע אותי, לעטוף אותי. הוא נצמד לגוף הרטוב שלי כמעט בלחישה, וכשנשענתי מעט יותר לאחור הוא עטף אותי, ברכות, ולרגע הייתי רק קצף גלים. כמעט יכולתי להישאר כך לנצח.

אבל אחר כך שטפתי את עצמי ויצאתי, והוא נשאר תלוי שם כמקודם, סתם וילון מאוד פשוט.

* האחייניות שלי משתוללות על המזרן שעליו הוא ישן, ואני שואלת אותן שוב מי הוא, כדי לשמוע את התשובה

   המצחיקה, "שיער".

  "שיער", אחת מהן עונה לי. "שלי."

  אנחנו מחליפים מבטים משועשעים ואז הוא אומר לה ברצינות תהומית:

  "האמת שאני של אלאנה, אבל אם זה עושה לך טוב."

* שכן מגיע לבקר אותנו בצהריים כשאנחנו אוכלים כולנו בחוץ, ובינו לבין הבחור והאחים שלי מתפתחת שיחה   

   שכוללת צבא, עבודה והרבה הומור שחור. אני קצת מרוגזת  שהוא לא מבלה את הזמן הזה איתי, אבל בעצם

   שמחה לראות שכל כך מהר הוא מתחבר עם כל הסובבים אותי.

* אנחנו יושבים בסלון עם סט ואני אומרת לו:

   "זוכר את מה ששאלת אותי קודם?"

   "הראשון או השני?"

   "השני." אני עונה. "אז כן."

   "טוב לדעת." הוא אומר, ומשהו בעיניים שלו גורם לי להיות שמחה שאמרתי לו. "פשוט זה השתלט עליי קצת

   קודם."

* אנחנו שרועים על המיטה בחיבוק אחד-לפני-אחרון והוא אומר לי,

  "הלוואי שיכולתי להישאר חבוק איתך ככה לנצח."

  "קודם תחזור מאירלנד," אני אומרת לו, "אחר כך נדבר."

* מעט מאוחר יותר, עדיין באותו חיבוק אחד-לפני-אחרון, אני מחליטה להגיד לו שוב.

  "שיער," אני אומרת, "אני אוהבת אותך."

  "יש לי מזל," הוא אומר.

  "לא בהכרח. לא הייתי אומרת שזו כזו מציאה גדולה."

  "אל תגידי שטויות," הוא אומר ואני מסתכלת עליו.

  "מה פתאום שטויות, רק אמרתי - "

  הוא מנשק אותי ואחר כך אומר, "זו הדרך היחידה להשתיק אותך, אה?"

  "זו אפשרות," אני עונה.

  "אל תגידי שטויות."

  אני מחייכת ואז אומרת, "שטויות שטויות שטויות."

יושבים, שכובים, שרועים, על נדנדת גן בגינתו של חבר. מסביב לילה ומעט זיקוקים של חגיגות מאוחרות, ריח מתקתק באוויר והצרצרים שותקים. מדברים, מתלטפים, מחליפים מחשבות.

את אומרת: הייתי יכולה להישאר ברגע הזה לנצח.

הוא אומר: כן, אבל הייתי רוצה גם להמשיך הלאה.

מישהו מאחור מחליף חוות דעת רועשת עם מישהו אחר, וחיוכים מתחלפים. גם כמה נשיקות.

אחר כך הוא שואל: על מה את חושבת?

ואת חושבת: אוהבת, אוהבת.

"אני חושב שאני מאוהב בכל חלק ממך בנפרד"

"אני מת עלייך"

"אני חושב שאני ממש יכול להתרגל לאכול איתך ארוחות"

"אני מסוגל להישאר חבוק איתך ככה בערך... עוד הרבה זמן. בערך לנצח"

"ללב שלך יש קצב יפה; פם-פם, פם-פם, פם-פם"

"אני אוהב אותך"

"אני ממש רציני לגבייך"

ואיך בכל פעם הלב שלי עושה קווץ' בפנים וסלטה באוויר.