- להתקלח

- להתנגב

- להתלבש

- לנעול נעליים

- לישון

- לעמוד יותר משלוש דקות ברצף

- לשבת

- לקום

- לנשום נשימות עמוקות

- לזוז, באופן כללי

- להרחיק את הידיים מהבטן ליותר משניה

- לנקות את הבית

- לשטוף כלים

- סקס

- להתאזר בסבלנות עד החודש הבא כדי לראות אותה כבר

בצד ימין אני מזיעה יותר

בצד ימין השיער גדל לי מהר יותר

בצד ימין עור הפנים שלי חלק יותר

השד הימני שלי גדול מעט יותר מזה השמאלי

אני נוטה לישון יותר על צד ימין

קריאה במאוזן קלה לי יותר מצד ימין

בצד ימין הציפורניים שלי גדלות מהר יותר

ורק כף הרגל הימנית שלי קטנה יותר.

- שני הורדים הצהובים היבשים, היחידים ששמרתי מהזר ששלחת כשהייתי חולה, ומתחתם הכרטיס שצורף לאותו הזר.

- דיסק של מוסיקת פיות שהשאלת לי.

- מונה הימים שנותרו על השולחן שלי, בדיוק מול העיניים.

- "הרוח בערבי הנחל" שעדיין מונח לי על המיטה, סימניה באמצע.

- האוזניות עם המיקרופון שמשמשות עכשיו אמצעי התקשורת העיקרי ביננו.

- הדיסק שהכינה לי דניאלה עם הנושא כתוב עליו בטוש שחור - געגוע.

- השירים מתיבת הגעגועים שהכנתי לך שמתנגנים בכל רגע שבו אני ליד המחשב.

- החולצה ששכחת פה בפעם האחרונה, תכולה ומכופתרת וכבר חסרת ריח לחלוטין.

- הטלפון בידי, עדיין חם מהשיחה איתך שניתקתי לפני רגע.

* האחייניות שלי משתוללות על המזרן שעליו הוא ישן, ואני שואלת אותן שוב מי הוא, כדי לשמוע את התשובה

   המצחיקה, "שיער".

  "שיער", אחת מהן עונה לי. "שלי."

  אנחנו מחליפים מבטים משועשעים ואז הוא אומר לה ברצינות תהומית:

  "האמת שאני של אלאנה, אבל אם זה עושה לך טוב."

* שכן מגיע לבקר אותנו בצהריים כשאנחנו אוכלים כולנו בחוץ, ובינו לבין הבחור והאחים שלי מתפתחת שיחה   

   שכוללת צבא, עבודה והרבה הומור שחור. אני קצת מרוגזת  שהוא לא מבלה את הזמן הזה איתי, אבל בעצם

   שמחה לראות שכל כך מהר הוא מתחבר עם כל הסובבים אותי.

* אנחנו יושבים בסלון עם סט ואני אומרת לו:

   "זוכר את מה ששאלת אותי קודם?"

   "הראשון או השני?"

   "השני." אני עונה. "אז כן."

   "טוב לדעת." הוא אומר, ומשהו בעיניים שלו גורם לי להיות שמחה שאמרתי לו. "פשוט זה השתלט עליי קצת

   קודם."

* אנחנו שרועים על המיטה בחיבוק אחד-לפני-אחרון והוא אומר לי,

  "הלוואי שיכולתי להישאר חבוק איתך ככה לנצח."

  "קודם תחזור מאירלנד," אני אומרת לו, "אחר כך נדבר."

* מעט מאוחר יותר, עדיין באותו חיבוק אחד-לפני-אחרון, אני מחליטה להגיד לו שוב.

  "שיער," אני אומרת, "אני אוהבת אותך."

  "יש לי מזל," הוא אומר.

  "לא בהכרח. לא הייתי אומרת שזו כזו מציאה גדולה."

  "אל תגידי שטויות," הוא אומר ואני מסתכלת עליו.

  "מה פתאום שטויות, רק אמרתי - "

  הוא מנשק אותי ואחר כך אומר, "זו הדרך היחידה להשתיק אותך, אה?"

  "זו אפשרות," אני עונה.

  "אל תגידי שטויות."

  אני מחייכת ואז אומרת, "שטויות שטויות שטויות."

"אני חושב שאני מאוהב בכל חלק ממך בנפרד"

"אני מת עלייך"

"אני חושב שאני ממש יכול להתרגל לאכול איתך ארוחות"

"אני מסוגל להישאר חבוק איתך ככה בערך... עוד הרבה זמן. בערך לנצח"

"ללב שלך יש קצב יפה; פם-פם, פם-פם, פם-פם"

"אני אוהב אותך"

"אני ממש רציני לגבייך"

ואיך בכל פעם הלב שלי עושה קווץ' בפנים וסלטה באוויר.

ללכת ללונה-פארק ולצרוח ביחד כמו ילדים קטנים על כל המתקנים

לראות בקולנוע סרטים בתלת מימד ולצאת צולעים אחר כך

לילות לבנים שמלאים בתובנות חדשות

מלחמות דגדוגים

מלחמות כריות

שיחות טלפון אינסופיות לתוך הלילה

להתבדח על הדברים הכי מטופשים בעולם, ואז להתפקע מצחוק היסטרי

לשתוק

להתגעגע בכל פעם מחדש

להתאהב בכל פעם מחדש