לפעמים עוד שואלים אותי אם אני שומרת איתו על קשר. או בצורתה המתנחמדת יותר של השאלה - "את לא מדברת איתו יותר, נכון?"

השאלות האלו, יותר מכל דבר, מבהירות לי שלאנשים אין מושג. בכלל. החברה שלי שנשואה כבר שלוש שנים באושר עם ילדון מתוק לא מתארת לעצמה מה זה אומר בכלל להתעורר בבוקר ולהיזכר שהגבר שאמור להיות שם לצידך בגד בך. חברה שלי לעבודה שנמצאת עם החבר הצמוד כבר חמש שנים לא יודעת איך מרגיש אונס, ולא יודעת איך זה כשקשר הוא הורס ולא בונה. אי אפשר אפילו להסביר את זה במילים, את העובדה שבן אדם אחד מסוגל להשליט טרור באחר, לגרום להרס נפשי ופיזי ולצלקות שחלקן אולי לא יירפאו לעולם.

לא, מה פתאום. אין לי קשר עם חלאת האדם שהפך אותי לשבר כלי. למעשה, סביר להניח שאם אי פעם אתקל בו שוב אעשה אחד משני דברים: אברח בהיסטריה, או אכה אותו עם כל חפץ אפשרי עד שידמם למוות.