לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


סוֹדוֹת

Avatarכינוי:  אלאנה

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2009

דברים שאני עושה טוב


למכור

להסתיר

פזילה בעין אחת

סקס

לצלם

לשקר

כובעי צמר

לחייך כשכואב

לבכות

להציל

לאהוב

להדחיק

רשימות

 

נכתב על ידי אלאנה , 27/4/2009 00:47   בקטגוריות דברים קטנים מלוכלכים, משמעויות, רשימות  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בצל


לבחורה שישבה לידי בתחנת האוטובוס היום בבוקר היה בצל בתיק.

היא נראתה מופתעת למדי כשגילתה אותו שם, וגיחכה כשהוציאה אותו, אחר כך החזירה אותו, ואז שוב הוציאה אותו כדי להסתכל בו בתמיהה.

וזה העלה בי כמה השערות לגבי נוכחות הבצל בתיקה:

1. הוא שם כדי למנוע עין הרע, למרות שזה אמור להיות שום. אולי העין הרע אצלה הוא שכחה אובססיבית, ולכן שכחה שהוא שם.

2. בפעם הקודמת שהיתה בקניות אצל הירקן נקרעה לה שקית הבצלים ואת הבצל האחרון שלא נכנס לשקיות האחרות הכניסה לתיק ושכחה אותו שם.

3. היא אוהבת לאכול בצלים לא שטופים, לא מקולפים ולא מבושלים.

4. החבר שלה שם לה את הבצל בתיק כהפתעה, להזכיר לה שהוא אוהב אותה, כי כמו שלבצל יש הרבה שכבות, כך גם לאהבה שלהם, וכמו שלבצל יש ריח שעושה דמעות אבל טעם נהדר, כך גם האהבה שלהם טובה יותר ממה שנראה כלפי חוץ, וכמו שבצל תמיד ישאר בצל, כך גם הם תמיד ישארו, ובכן, יחד.

5. הבצל פשוט שם.

6. מישהו מאוד התרגז עליה וחשב שבצל בתיק תהיה נקמה ראויה.

7. היא העזה להכניס קנדר לחבורה שלה.

 

אני מעדיפה את 4.

נכתב על ידי אלאנה , 24/4/2009 01:10   בקטגוריות השקפת עולם, זרים, יופי, מחשבות, משמעויות, רשימות  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



lost in a place


can someone help me, I think that I'm lost here

 

את נוסעת, נוסעת. מחלון האוטובוס הכל נראה שקוף, דהוי, כמעט נעלם. את לא יודעת לאן את נוסעת, וגם לא אכפת לך.

כנראה היית בפנים עמוק משחשבת, בכחול העמוק ההוא. את עוד רואה את פניו בשעה שאמר לך שהוא עוזב, את עיניו הכהות מתכהות עוד ועוד עת שתקת ושתקת.

ככה זה להיות הראשונה לאהוב והאחרונה לעזוב.

ועכשיו את נוסעת, לחייך שעונה, קפואה, אל הזגוגית הצוננת של החלון הרחב, ידייך כמו אצבעות עכבישים סבוכות יחד בחיקך. בחוץ העולם הולך ומיטשטש לנגד עינייך, ואת - שותקת.

ונוסעת. העיקר לנסוע.

גבולות נחצים עת גלגלי האוטובוס גולשים מעלה ומעלה, והאופק מתיישר מולך, הופך לקו ישר ורציף של עננים על גג העולם. רק שמרי את עינייך שם, את אומרת לעצמך. רק אל תפני את מבטך מהיעד.

ומולך מתגבשת פתאום השתקפות, עת השמש נחבאת לרגע מאחורי ענן תועה, ואת תוהה האם את מישירה מבט אל האופק או שמא אל עצמך, אל תוך עצמך.

את יודעת שהוא יחפש, שישאל, שידאג. את יודעת שיתקשר, והטלפון שהשארת על המיטה המסודרת יצלצל למול עיניו ויבקש ממנו בקול שקט להשאיר הודעה. את יודעת גם שלא ישאיר הודעה, רק יביט אל המכשיר בפליאה ויתהה כיצד עשית זאת, כיצד הצלחת לעזוב ראשונה, למרות הכל.

האוטובוס פונה כעת דרומה, ואת נוסעת היישר אל השמש השוקעת, אל האור, אל תור הזהב.

עכשיו תורך, את יודעת.

והוא יחשוב שאת משוגעת, פסיכית, שאיבדת כל חוט הגיון במחשבתך, אבל זה כבר לא אכפת לך.

לבך נושא תפילה שלעולם לא ימצא אותך, ואת יודעת שהוא לא. את יודעת שהוא יודע, כמו שאת יודעת, שאת עכשיו לבד, ומותר לך להיות לבד.

את מסירה את הפאה הדמיונית מעל ראשך והופכת להיות שוב את-עצמך, הנערה הפרועה והאימפולסיבית שהיית לפני שאימץ אותך אל ביתו ואל חייו.

כזו את רוצה להיות, וזו מי שתהיי. את כבר רואה את עצמך רוקדת חופשיה בדרכים אליהן תקלעי, וחושבת, לאן שהדרך תיקח אותך, איתה תלכי.

לבך שר, ואת עודך שותקת.

הדרך מתפתלת, מתפללת, מולך, ועם כל מייל שעובר את משלימה עם ההחלטה שלא לראותו עוד לעולם, ההחלטה להתגבש אל עצמך לבדך.

טעם שפתיו עוד חבוי בזכרונך, אבל זמזום דק ועדין כבר מכסה על מילותיו האחרונות, ואת יודעת כי בקרוב תכסה גם ההתקלות הבאה שלך על טעמו וריחו. את שוכחת מהר, כשאת רוצה.

ואת רוצה.

סנגריה מתוקה, זה מה שאת רוצה עכשיו.

ואת עוד נוסעת, רחוק ממנו, רחוק ממך, אל החוץ.

 

lost in a place called america

נכתב על ידי אלאנה , 11/4/2009 23:26   בקטגוריות בריחה, התחלות, יצירה קצרה, כאבים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאלאנה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אלאנה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)