אני מרגישה הרבה יותר טוב ביומיים האחרונים. השיחה איתו והמכתב ממנו הזכירו לי דברים. אני לא יכולה לשים את האצבע על מה גרם לי להרגיש יותר טוב. אני חושבת שזה התחיל מזה שסלחתי לעצמי שאני אוכלת הבנתי וקיבלתי שזה מה שאני צריכה עכשיו, שהתעוררתי בבוקר והתלבשתי נורמלי, שהלכתי עם הכלבה ליד הבית ודמינתי אותנו הולכות בשדרה עם השוורים ואיך היא משתינה על רגל של שור מכוער, שבשלתי לעצמי, שירד הלחץ של המעבר אחרי שחתמנו ונשארה רק ההתרגשות, שעשיתי מליון סידורים שנראו לי קשים ומסובכים ופתרתי אותם בשיחת טלפון אחת, זה שהתפנה לי מקום בראש ובלב לחשוב על מטרות אחרות שהיו לי כמו עבודה ולימודים.

ידעתי שההרגשה הרעה תעבור אחרי כמה ימים. פעם לא היתה אופציה כזו, לא היו לי את הכלים שזה יעבור פשוט שרדתי את החיים. והיום לפעמים אני קצת למטה ולפעמים אני קצת למעלה. יש בי חלקים פחות טובים שלפעמים מרימים ראש ויש לי חלקים יותר טובים שלפעמים מורידים את הראש, אבל הם כאן והם לא יעלמו, אי אפשר להעלים את מה שהשגתי בעבודה קשה דברים שיש אנשים שהם כל כך ברורים ובסיסים אצלהם, ואחרים שכנראה לעולם לא ישיגו אותם. ואני נמצאת במקום טוב באמצע. לפעמים נמאס לי מהתהליך, הספירלות, ההתחלה מחדש בכל נושא קטן, אבל אני לא יכולה להפסיק את זה לותר על זה, זה הפך להיות חלק מהחיים שלי, חלק ממני וזה לא יכול להישכח זה נמצא כאן בתוכי איתי.

שמתי לב שנוצרו לי אמונות חדשות לא דווקא חיוביות, שמפריעות לי וגורמות לי להרגיש קצת פחות טוב, ערערו את הביטחון שלי בדברים. החלטתי שאני משנה אותם, שאני שלמה עם עצמי ועם מעשי, וגם עם 20 איש יגידו לי שזה שחור אני עדין יכולה לשנות את זה ולהחליט שזה ורוד. התמימות והרגישות שעדין נמצאים בי כל כך חזק גורמים לאנשים להשפיע עלי לחדור לעולמי, לטלטל אותו. וזה יכול להיות דבר ממש קטן שיגרום לזה, היום זה אומנם קורה פחות אבל אני לא מוכנה יותר החלקים החזקים שלי לא יאפשרו את זה עוד.

ולמרות הכל ובזכות הכל אני זוכרת איך פעם שנאתי כל כך ואיך היום לפעמים אני פשוט קצת פחות אוהבת.