אוף.

אתה ממש מעצבן. וגם אתה. וכולם.

ובכלל אני לא מבינה למה דווקא היום, כולכם תקועים לי בראש ביחד.

אי אפשר לטפל בכל אחד מכם בנפרד?

ואיך בכלל יכול להיות שגברים מצליחים להוציא אותי מהשלווה?

דווקא ביום שהחלטתי לשים סוף לכעס, לפרוק קצת מטען.

התקשרתי. אל כולם.

וכלום.

אתם לא עונים.

נפלא.

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאראררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר

האמת שזה קצת עצוב שאני מחכה ליד המחשב ומחכה לקבל תשובות. תגובות. יחס. אות חיים.

לא?

פעם הייתי כותבת שירים יפים.

ועכשיו הכעס והעצבים וההתרגשות רק בוערים לי בפנים.