אין באמת חברים אבל יש כאלה שלפחות ניראים כאלה.

אוף נו מה ניהייה?

איך זה אני בחיים לא מרוצה מכלום?

זה לא תמיד כיף לנצח...

בתכלס כשאני חושבת על זה עכשיו...נירא לי שאני היתי מעדיפה להפסיד...

פשוט לא לתסכל תצמי עכשיו בשאלות של למה? מה ? וכו..

נו מה עם היתי מפסידה נגיד...אז אני כבר יודעת מראש מה הוא הייה אומר ולי כבר מראש לא היתה בעיה ואפילו ההפך.

אבל עכשיו כה...אומנם זה סוג של טוב אבל אין לי שמץ של מושג לאיך הוא יגיב למה שאני יגיד...

אני יודעת שהוא יעשה את זה בכל מיקרא מה שאני לא יגיד...אבל מה הוא יחשוב...

ויותר מפחיד לאיפה זה היתדרדת...

עם רק היתי יכולה ליקרוא מחשבות...איזה יופי זה הייה...אבל אני לא.

קיצור בלגן...עד יום חמישי...מחר אני צריכה להיות סגרה על מה אני רוצה...וזה ביכלל לא נירא לי.

ולמשהו אחר עוד שנת לימודים התחילה...והפעם זו השנה האחרונה...תודה באמת ,נישבר לי כבר.

אני לא באמת מאמינה שאנשים מתגעגעים לזה.

200 אלף בגרויות על הראש כל היום לילמוד ולעבוד כל כך נימעס כבר שהיגמר!

איך אני עושה את כל זה?!

ביי:]