יום הזכרון היה היום.
והיום הוא היה שונה , זה לא אותו יום זכרון של לפני שנה , שאתה פשוט יושב וסופר עם סטופר
את הזמן שלוקח למנהלת לסיים את הנאום.
זה לא אותו יום שבו אתה מחכה רק שיגמר , שירד לך מהנשמה העצבות בכאילו הזאת.
זה לא אותו יום שבו אתה יושב ומדבר , שומע מוזיקה , אוכל מסטיק וכול זה בזמן הטקס.
העצבות מחלחלת , הדמעות בגרון , תחושה עצומה של כבוד אופפת אותך , ואז זה מתבהר לך.
עוד שנה זה יכול להיות אתה , עוד שנה אתה יכול לחזור לטקס הזה בבית הספר ולראות ליד שתי התמונות של
השכולים תמונה שלישית , של בן מחזורך.
ואיך אתה יכול לתאר את זה ?
כשאתה מסתכל עליו והוא לא יכול להסתכל עליך.
כשאתה צוחק והוא כבר לא יכול.
כשאתה בוכה וגם את זה הוא לא יכול.
ומה כשתתחיל לשכוח?
בהתחלה דברים קטנים , כמו השם של החברה הראשונה שלו , או איזה מכונית הוא רצה לקנות בעתיד.
ואחרי זה כבר דברים גדולים יותר , כמו איך נראה החיוך שלו.
והעובדה שזה יכול להיות אתה מחלחלת.
יזכור.
בכול מקרה , סיום שנה גם מתקרב , עוד חודשיים אתה חופשי ולא צריך לחוות את הכאב ראש של הלימודים.
ההורים לא יחפרו על זה שלא למדת היום אחר הצהריים ומה יהיה איתך , פשוט לשכב ולנוח.
עד הצבא..
נשף הסיום מגיע , כול הבוגרים עסוקים מאוד בזה , מה תלבש? עם מי אתה הולך? האם אתה הולך?
אני בעצמי ניסיתי כבר לשכנע מספר אנשים להגיע , וגם הייתי עסוק בשידוך בנות זוג לאנשים.
לא ממש יוצא בינתיים , אבל נקווה לטוב , יש זמן עד סוף החודש.
לדעתי יהיה ממש מהנה , מוזיקה , אלכוהול , ואנחנו ? מה עוד צריך?
חח הפוסט האדיר של פעם בחודש (;
מקווה שנהניתם..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Memnarch