"הדרך שבחרת בה היא הנכונה", נהגנו לומר זה לזה בחיוך שהפך עד מהרה לצחוק מתגלגל. היינו צעירים אז. זאת אומרת, צעירים יותר משאנחנו היום. ולמרות שהיינו צעירים יותר, היינו כנראה חכמים יותר. עובדה שנהגנו לומר זה לזה ברגעים המתאימים לכך ש"הדרך שבחרת בה היא הנכונה".

אני חושב שהמשפט הומצא באמסטרדם. בטח חיפשנו איזו מסעדה מסוימת, או קופישופ מסוים, או אולי יעד אחר לגמרי, חנות או מוזיאון. רצינו להגיע למקום כלשהו ולשם כך התחלנו ללכת והלכנו הרבה והלכנו רחוק ואולי גם פנינו בכמה סמטאות וחצינו כמה גשרים והמשכנו ללכת עוד ועוד עד שהגענו ליעד. "הדרך שבחרת בה היא הנכונה", אמר אחד מאיתנו לשני ומאותו רגע הפך המשפט למוטו, לפתגם שנאמר גם (ובעיקר) לא בקשר למסלולי הליכה או נסיעה, אלא בקשר לכל בחירה שעשינו בחיים.

עכשיו החבר הזה מתקשר אלי והוא מתלבט מה לעשות בחייו. הוא גר עם מישהי שהוא לא ממש אוהב. כבר מההתחלה הוא לא ממש אהב אותה אבל בכל זאת המשיך ואפילו עבר לגור איתה. ככה זה אנשים, לפעמים בגלל בעיות שיש להם עם עצמם עשויים להיות דווקא עם אלה שיוצרים עבורם בעיות חדשות. חוץ מהבחורה הוא גם מתכנן לעזוב את העבודה והוא בעיצומם של לימודים להסבת המקצוע. גם לי זה קרה, אמרתי לו. הוא יודע, לכן הוא התקשר דווקא אלי. שוחחנו ארוכות על האהבה ועל כך שצריך לעזוב כשזה לא זה, כי אהבה צריכה להיות טובה והחיים צריכים להיות מהנים ואהבה טובה היא הבסיס לחיים טובים. אבל במשך כל השיחה הזו לא אמרתי לו אפילו פעם אחת שאין לו מה לפחד לעזוב אותה עכשיו, כי הדרך בה יבחר היא הנכונה. בדיוק כמו שהדרך בה בחרתי אני התבררה בסופו של דבר כדרך הנכון.

בחרתי להיות עם מישהי שלא ממש אהבתי ואפילו עברתי לגור איתה וסבלתי מזה. אבל זו היתה הדרך הנכונה, אפילו כשלא ממש ידעתי זאת. החלטתי להיפרד ממנה וגם זו היתה הדרך הנכונה, אפילו שבאותו רגע לא הייתי משוכנע בכך. לקחו לי בדיוק שבועיים כדי לדעת שזו היתה הדרך הנכונה, כשהכרתי את זוגתי, אהבתי הנכונה, האמיתית, שגורמת לי אושר של ממש, שהופכת את חיי לטובים. הדרך שבחרתי בה היא הנכונה, כי היא זו שאפשרה לי להגיע לכל הטוב הזה.

כך גם עם המקצוע, אפילו שפעמים רבות אני חושב שעשיתי טעות חמורה שבחרתי במסלול של להיות עורך דין, אני בטוח שמתישהו יתברר שהדרך שבחרתי בה היא הנכונה. כך גם לגבי ההתפטרות שלי דווקא בעיתוי הנוכחי, זה יוכיח את עצמו כנכון, אני משוכנע בכך.

הפסקה הקודמת יכלה להיות סיום מוצלח לפוסט הזה, אבל עולה בי מחשבה נוספת. מין הרהור חוזר בקביעתי בפסקה הראשונה לפיה היינו אז חכמים יותר ולראיה המצאנו את הפתגם נשוא פוסט זה. אמסטרדם בנויה מעגלים-מעגלים, ולכן מי שמתמיד ללכת ברחובותיה יחזור בסופו של דבר לנקודת המוצא שלו ואם יתמיד עוד יותר יגיע גם לכל יעד שהוא חפץ להגיע אליו. מכאן נובעות שתי אפשרויות - האחת, שהמשפט אינו נכון תמיד. השניה, שהחיים בנויים מעגלים-מעגלים. האפשרות הראשונה אומרת שלא היינו כל כך חכמים גם אז והשניה, שהדרך בה בחרנו היא הנכונה. ברור שאני בוחר בשניה, כיוון שהיא זו שאינה מאפשרת לי לטעות.