ואני חשבתי (ועדיין חושב) שאם יש משמעות, כלומר סיבה למענה צריך לחיות, הרי שהיא מציאת המשמעות. כלומר, חיים כדי למצוא את המשמעות לחיים, לפתור את סודות היקום והקיום. כלומר, אנושות נאורה ומוצלחת תהיה כזו שחותרת במאמץ משותף נמשך ותמידי למצוא את המשמעות.

אך מכיוון שהאנושות, ככלל, אינה פועלת כך, נכפה עלינו למעשה לחיות ללא משמעות ולכן עלינו למצוא סיבות אחרות לחיות. אחת הסיבות עשויה להיות (וחייבת להיות בעצם) הנאה מהחיים עצמם. שכן אם כבר אנו חיים, וידוע לנו שאנו חיים לתקופה קצרה, הרי שצריך לנצל זאת כדי להנות (אחרת מדוע ישנו אותו מנגנון שגורם לנו הנאה? רק מסיבה אחת - אנחנו נהנים כדי שנדע שהדברים שגורמים לנו הנאה הם הדברים שאנחנו צריכים לעשות).

עד כאן כמה מחשבות על החיים.