comme il ne faut pas |
| 12/2008
מצב רוח שאפל
8,474 קבצי מוסיקה בפלייליסט שלי. מעיין תחנת רדיו פרטית שמנגנת את כל מה שאני אוהב כל הזמן ובכל זאת מפתיעה משום שאין לדעת מה השיר הבא שיבחר הווינאמפ באופן רנדומלי. כך, מצב הרוח המוסיקלי שלי נקבע במקריות, ממש כשם שאני עשוי להתעורר בבוקר עם רגשות רנדומליים, או כמו שקרוי בשפת היום-יום - להתעורר על צד ימין, שמאל או אולי על הגב או הבטן.
הבוקר אחרי כמה שירים חביבים נפל הפור על דיסק מס' 2 מתוך היצירה המופלאה של ריי צ'ארלס בלוז אנד ג'אז. ואיזה בוקר נהדר. השמש זורחת וחודרת בעד התריסים של המרפסת אל הדירה. השמיים הכחולים מציצים מעל העצים שמכסים על הרחוב ומסתירים את הבתים שמעבר לכביש. הפסנתר של ריי מלווה את מצב רוחי אל-על. כלי נשיפה והקשה מסייעים לפסנתר של ריי ומצליחים לייצר לעתים תחושה של אוטופיה ממש.
ולא משנה מה יהיה בפריימריז של העבודה, כי ממילא אף אחד שם לא באמת מסוגל או רוצה לעשות משהו טוב למדינה. אם אהוד ברק היה יכול לנגן כמו ריי זה כבר היה משהו אחר לגמרי, אבל אהוד ברק הוא פסנתרן חובבן בלבד ובתור פוליטיקאי הוא אפילו פחות מוצלח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: