החופש הגדול בעיצומו. השמש לוהטת בשמיים. הילדים מציפים את המשרדים. וכולם מנסים לעבוד פחות. אני זוכר ביקור אחד במקום העבודה האחרון של אמא שלי. לא היה אז חופש גדול, כי עוד לא הייתי בבית הספר. אבל אני זוכר את המשרד ההוא, עם דגם מוקטן של בניין במרכזו. ישבתי על הרצפה ושיחקתי במשהו. לאחר מכן כבר לא הגעתי לעבודה של ההורים. אולי אחת לכמה זמן הגעתי לעבודה של אבא, אבל זו לא עבודה משרדית סטנדרטית.

כשאתה ילד בחופש גדול ומגיע לעבודה של אבא או אמא אתה לא מודע לזה בעצם, אבל זו הזדמנות נהדרת לרוץ במסדרונות, להשתטח על הרצפה, ללכלך את הקירות, להתפרע ולצעוק, במקום שהוא מסוג המקומות שאחר כך במשך כל חייך הבוגרים תהיה מוכן לשלם כדי לעשות בהם את כל הדברים האלה.

ובכל זאת אני תוהה, מה מרגיש ילד שמגיע לעבודה של אבא או אמא ורואה שלמעשה העבודה שלהם היא לשבת ליד מחשב כל היום, לקבל הוראות מאיזה אחד שגם כן יושב ליד מחשב כל היום, ולשתות קפה בהפסקה. האם הילד הזה ישאף לעבודה משרדית או יחלום על נהיגה בטרקטור?

השיפוצים באבן גבירול נמשכים והבוקר ראיתי את הילד של נהג הטרקטור יושב לידו על הטרקטור, הוא נראה מאוד מרוצה מהעניין. מצד שני, אולי הילד הזה חושב לעצמו למה אבא צריך להזיע בעבודה, לשאוף עשן מכוניות ולשמוע רעש כל הזמן. האם הילד הזה לא ישאף לעבודה משרדית כלשהי?

בסופו של דבר, באופן אולי לא מפתיע, ילדים רבים בוחרים במקצוע של ההורים. כמו בעבר, כשהאב היה סנדלר והבן היה לומד את המקצוע והופך לסנדלר בעצמו. גם היום חברות מסוג של "ובניו" קיימות בכמויות, גם אם אינן נקראות "ובניו". אני יכול רק להניח שיותר משיש ילדים של בעלי מקצוע שלקחו על עצמן את מקצוע הוריהם, יש ילדים ששאפו להשתלב במקצוע של הוריהם אך לא הצליחו או מסיבות אחרות בחרו במקצוע אחר, אבל בלבם עוד מפעם הרצון להיות כמו ההורים, לעבוד במשרד משמים או לנהוג על טרקטור צהוב בכביש לוהט.