מספיק לי שאאלץ לעבוד שני חצאי ימים ברצף כדי שאת היום השני אתחיל בלי שום חשק לעבוד. הסידור המושלם כמובן הוא שזוגתי תחזור לעבודה במשרה מלאה ואני אשאר עם השני חצאי ימים בשבוע שלי ויתר הזמן אהיה עם הילד המקסים שלנו. העניין הוא שלעתים נדירות מאוד הסידור המושלם יוצא לפועל. זאת אומרת, שרוב הסיכויים הם שמשהו כאן יתפקשש. אני עדיין לא בטוח מה יהיה הדבר שיתפקשש אבל בהחלט יש סימנים מקדימים לאיזה משהו כזה. מכל מקום, הדאגה העיקרית כרגע היא מפני זה שאני אצטרך למצוא עבודה במשרה מלאה. ואני כותב למצוא כדי להבדיל זאת מלחפש. כי לחפש זה לא כמו למצוא. לחפש זה משהו שאני עושה כבר די הרבה זמן. אני מחפש את העבודה הכי מתאימה לי, שולח קורות חיים רק למשרות שנשמעות לי כאלה ונכשל בכוונה כשאני מגיע לראיון ורואה שלא מדובר במשרה כזו (למשל אומר למראיינת שסיימה לתאר את המשרה, ש"האמת, נראה לי שאשתעמם מאוד לעשות את העבודה הזו"). כמובן שאם אצטרך למצוא עבודה זה כבר לא יהיה כך ואצטרך להתפשר, לשלוח קורות חיים למשרות שלא ממש נראות לי ולהתקבל לעבודה רק בגלל שאני יכול להתקבל אליה ולא בגלל שאני באמת רוצה אותה ולקוות לטוב, למרות שברור לי שרוב הסיכויים הם שלא אהיה מרוצה (ואמצא את עצמי מתעורר בבוקר בחוסר חשק, יושב מול המחשב בשעמום, כותב יותר ויותר בבלוג ומחכה בקוצר רוח לחופשה הבאה).

בקיצור, אם למישהו יש איזה מיליון שקל מיותרים שהוא מעוניין לתרום למשפחה צעירה בתחילת דרכה או איזו חצי משרה ליועץ משפטי בחברה (רצוי כזו שמשלמים עליה כמו על משרה מלאה), שיודיע לי, כי כמה פעמים כבר יצא לכם להיות חלק מהסידור המושלם של מישהו?

אבל לפני שאסיים אכתוב עוד משהו על הסידור המושלם. כי הסידור המושלם קשור גם לעניינים אחרים. למשל, אני לא ציפיתי שאזכה לסידור המושלם מבחינת בת זוג וילד, אבל זה קרה וכשאני בוחן את חיי מהכיוון הזה אין ספק בכלל שזכיתי למשהו שניתן לכנותו הסידור המושלם. מבט אחד בעיניה וחיוך אחד משפתיו, והאושר שמציף אותי לא מותיר מקום לספק.

אבל (כן, שוב אבל, אבל על אבל), אנשים (ואני ביניהם) מחפשים תמיד עוד משהו, תמיד צריכים קצת יותר, תמיד דורשים עוד. והנה אני כבר לא מסתפק רק בשלמות בפן אחד בחיי ומחפש שהכל יהיה בצורה מיטבית, אפילו שאני יודע שזה די הרבה לבקש. אפילו שאני יודע שחמדנות היא מעלה שרצוי להפטר ממנה במהרה.