ובאמת שיש בי החלק שרוצה ללכת לראות את זה בקולנוע, כמו שצריך, עם המשקפיים הדביליות והתלת מימד וכל הבלגאן. להרגיש את החוויה הקולנועית כפי שצריך להרגיש אותה. להיות שם כשמוצאים שוב איזו טכניקה, איזה טריק, שיחזיר את האנשים לקולנוע, כמו הטריקים ששלפו בעבר האולפנים הגדולים. כמו לראות את "זמר הג'אז" כשכל מה שהיה בסביבה היה ראינוע. או כמו לראות את הסרט הראשון בצבע (שלפי מה שלמדו אותנו היה "הקוסם מארץ עוץ", אבל כנראה שזה הסרט הזה) כשכל מה שראינו עד אז היה סרטים בשחור לבן או לכל היותר סרטים צבועים בצבע אחד או שניים. 

אבל מצד שני, כולם הלכו או הולכים לראות את הסרט הזה. ומאוד קשה לעשות משהו שכולם עושים. בייחוד אם כולם יהיו שם באולם קולנוע יחד איתי, כי כולם לפעמים קצת מפריעים לצפות בסרט. ואפילו אם לפעמים קורה שכולם צודקים והולכים ועושים משהו שבאמת כדאי לעשות ולא רק בגלל אפקט העדר, עדיין קשה לי לעשות משהו שכולם עושים, גם אם אני רוצה לעשותו. וחוץ מזה, שאין לי כל כך עם מי ללכת לסרט הזה. ובכלל, הניחוש שלי הוא שמעבר לעניין התלת מימד, האפקטים וכו', אין פה קולנוע מעולה מהבחינות האחרות שלו, וכמו רוב סרטי האקשן, מד"ב, כלומר סרטי אפקטים, בסופו של דבר הסיפור די מעפאן. מה שאומר שלראות אותו בבית בכלל לא יהיה כדאי...

אז כמו שאמרתי, כנראה שאוותר על אווטאר ואחכה לדבר הגדול הבא, לטכניקה החדישה יותר והטובה יותר שתנסה להביא את ההמונים לקולנוע. והניחוש שלי שהיא תגיע די מהר, כי טלוויזיות תלת מימד היו הדבר החם בתערכות CES שנערכה לאחרונה (ואולי כשאלה יהיו זמינות וזולות אחזור לאווטאר...).