1. ארץ נהדרת - התוכנית כבר לא ממש מצחיקה והיא בהחלט אינה סאטירה. יש כמה קטעים מצחיקים אבל גם הם אינם ממצים את הפוטנציאל שלהם והם מעטים מדי (האיש מהרחוב בסוף התוכנית, החיקוי של סוניה פרס, החיקוי של טל ברודי... זהו בערך). וזה לא ש"מצב האומה" טוב יותר, גם מצחיק רק לפעמים. אבל לפחות זו סאטירה.

2. מקום לדאגה - אמנם הם לא מצחיקים מאוד, אלא רק לפעמים, אבל אותם אני דווקא אוהב. אמנם תוכנית מערכונים, אבל מקורית באמת, הן בתסריט והן בסגנון.

3. חדשות - נמאס כבר לשמוע על המשלחת הישראלית בהאיטי החרבה. די כבר להיות כל כך מרוצים מעצמנו. אז שלחנו משלחת, ביג פאקינג דיל, חצי מהעולם עשה את זה גם כן. אולי פעם אחת אפשר פשוט להשתתף בסבלו של עם אחר ולשים את האגו הצינוי המחורבן בצד?

4. אגו - לא הערוץ וגם לא ממש האגו של פרויד, אלא הביטוי היומיומי כמו האגו מסעיף 3 לעיל. אם היה אפשר הייתי ממליץ למדינה ולמנהיגיה ולכל החבר'ה במזרח התיכון לצאת לאיזו סדנת חיבוקים וביטול האגו באיזה אשרם בהודו. הגיע הזמן לפעול קצת בהגיון. והנה גם האמריקאים כבר טוענים שכל הבעיות כאן הן בעיות שלנו ושאנחנו אלו שצריכים לעשות את השלום ולא הם. ובאמת, להגיד שאובמה נכשל כי לא הצליח לקדם את השלום הארץ זה קצת מצחיק, כשלמעשה מי שעושה את השלום זה מנהיגי האומות באיזור. הרי בסופו של דבר, כמה כבר יהיה שווה שלום שיכפה עלינו נשיא אמריקאי? 

5. גשם - סוף סוף יורד קצת גם ומתחילים להרגיש חורף אמיתי. אבל עדיין, החורפים שאני זוכר מלפני עשר שנים ויותר היו הרבה יותר חורפיים מהחורפים בשנים האחרונות. איפה הברד החזק? איפה הסופות? איפה הימים שפשוט עדיף לא לצאת מהבית? וכן, אני יודע, אני מדבר רק על תל אביב, כי אני ממדינת תל אביב, בבועה המזדיינת של תל אביב, ולא מעניין אותי שום דבר שמתרחש צפונית לירקון, מזרחית מנמיר או דרומית מדרך יפו (חוץ מאבו חסן).

6. עבודה - כנראה שלא התקבלתי לעבודה שדווקא רציתי ודווקא חשבתי שהראיון שלי היה מוצלח. אולי לא באמת הלך לי טוב ואולי לא באמת רציתי לעבוד שם. ואולי פשוט היו טובים ממני שרצו יותר ממני שהתראיינו לתפקיד. כך או כך, זה אומר שאני נשאר בבית עם הילד והאישה יוצאת לעבוד. אבל כן יהיו לי בתקופה הקרובה כמה עבודות קטנות שייאלצו אותי לצאת מהבית לשעות ארוכות. נראה איך זה יסתדר עם הילדון...

7. חנות תיקים - המוכרת אמרה לי שגנבו לה באותו יום שתי מטריות. 45 שקל כל מטריה. את המטריה הראשונה גנבה כנראה עובדת זרה שעמדה בכניסה לחנות זמן מה ואז נעלמה בדיוק כשהבחינה המוכרת שנעלמה מטריה אחת. את המטריה השנייה גנב זוג שנראה למוכרת דווקא נורמטיבי לגמרי. אמרתי לה שהמדינה הולכת פארש והדגמתי - "האם את נוהגת להעיר למישהו שמתנהג בפראות או בדרך שאינה הולמת?", שאלתי. המכרת אמרה שלא. "למה לא?", שאלתי. "כי אני מפחדת", ענתה. הנחתי את התיק כמו שאומרים באנגלית ואז לקחתי את התיק שארזה לי בעטיפת מתנה והלכתי משם. 

8. מקרה דומה - היה לי לפני מספר שבועות. הלכנו בסנטר עם העגלה ואיזו פרחולה בת 14 הלכה בעיוורון קדימה ואחורה תוך שהיא משוחתת בסלולרי בקולי קולות, נשמעת כמו מערכון "ליטל מעתוק" של ארץ נהדרת (שהוא גם בסדר, אבל הספיק לי פעם אחת, אם להוסיף לסעיף 1 לעיל). לפתע לקחה צעד אחורה וכמעט שהתנגשה בעגלה כשהקטנצ'יק שוכב בתוכה. זוגתי העירה לה שתשים לב, וזאתי ענתה "מה זה?! מה עשית לי?!" ואולי אף הוסיפה עוד כמה מילים. אחרי כמה צעדים אמרתי לזוגתי שתפסיק לעשות את זה, כלומר להעיר לאנשים, אפילו לפרחות בנות 14. שהרי דווקא לפרחות בנות 14 יש אמהות פרחות בנות 35 ואבות צ'חצ'חים בני 40 עם הרבה רצון ללכת מכות ולדקור על כלום ולהתחמם ולהתעצבן, ובקיצור, הפכנו למדינה שאי אפשר להעיר בה למישהו ברחוב, בגלל שאתה מפחד.

9. גנבת הספרים - אז התחלתי לקרוא אותו ונראה ביניים בסדר סך הכל. קצת מעצבן לקריאה. אבל מספיק מעניין כדי להמשיך, אפילו שהכתיבה קצת יותר מדי מתאמצת. לא אוהב כתיבה מתאמצת, זה הופך גם את הקריאה למאמצת.

10. טוב - סך הכל החיים טובים. טובים מאוד אפילו. אז למה להתעצבן?