מכל מקום, לנימוס אין מקום בחיים שלי. אני לא צריך שיגידו לי שלום מנומס כשפוגשים אותי ברחוב, לא צריך את החיבוק-נשיקה כשמגיעים כל מיני בני משפחה, לא צריך את הסטריליות של השפה או את הפוליטיקלי קורקט בכל פינה. בכלל, כל הנימוס הזה נראה כמו משהו שמעודד אנשים להיעלב מצד אחד ולסתום את הפה מהצד השני. כך, כשלא נוהגים בך בנימוס אתה רשאי להיעלב מאוד, כי איך זה שלא קיבלת הזמנה לחתונה של בת הדודה של גיסתך. אפילו שאתה גם ככה לא ממש אוהב וממילא פגשת אותה פעם אחרונה לפני שנתיים. ומאידך, לא תגיד שום דבר שיכול להשתמע כרע על הבישולים של אמך, כי היא מאוד תיעלב אם תגיד לה שחסר מלח. וזה לא שהיא תיעלב כי החסירה מלח, היא תיעלב כי לא נהגת על פי הנימוס המקובל. כלומר, אוכל של אמהות הוא תמיד מושלם.

ויש הבדל בין נימוס לדרך ארץ. יש הבדל בין להיות מנומס ללהיות בן אדם, מלאהוב את האחר ולכבד את בני האדם והטבע. את בני אחנך לכל אלה ולא לנימוס. רק שלא יהיה בסוף כמו הנוער הזה, שהוא קונפורמיסט מדי ומנומס מדי, אבל בכל המקומות הלא נכונים.