comme il ne faut pas |
| 2/2010
חתיכה
הוא קם מהאסלה ופנה לעברה כדי ללחוץ על הידית שמורידה את המים, אבל הוא לא לחץ, רק המשיך לעמוד שם עוד דקות ארוכות, מביט בחתיכה השקועה בחציה בעומק המים. קצה אחד ממנה צף על פני המים והקצה השני צמוד לקרקעית. היא נראתה לו שלמה לגמרי. חלקלקה וסימטרית. הוא אהב את איך שהיא נראית ולכן המשיך להתבונן בה. מזל שהשתמש במעט נייר טואלט, חשב. ומזל שהנייר שהתשמש בו התרכז במקום בו אינו מסתיר אף טפח מהחתיכה הנאה הזו, המשיך עם אותו קו מחשבה. ומעניין כמה זמן הגוף שלו עמל כדי לייצר חתיכה כזו, וממה בדיוק היא עשויה, ולמה חצי ממנה צף והחצי השני שוקע. לרגע הוא הרגיש מאוד מיוחד ומאוד בר מזל ואז היה איזה צלצול הסלולרי שקטע את מחשבותיו בדיוק כשהתחיל לתהות לגבי טעמה של החתיכה והאם הוא זהה לניחוח שלה, כי הרי ישנם מאכלים שטעימים בהרבה מריחם. הוא לחץ על הידית וקיבל את השיחה. זו היתה החתיכה ההיא מהבר לפני שני לילות. הם שוחחו מספר דקות, אך הוא לא ידע להגיד על מה, ובכל זאת לאורך כל השיחה ההיא, חיוך שבע רצון היה מרוח על שפתיו. חיוך שהתרחב עוד יותר כשחשב לספר לה על החתיכה האחרת בחייו. מזל, חשב אחרי כן, שחתיכות מסוגה אינן מתקשרות כדי להקשיב, אלא רק כדי להשמיע, ולכן לפני שהספיק לומר משהו השיחה כבר הסתיימה. לרגע קיווה שאולי לא לחץ על הידית וחזר לבדוק אם החתיכה עוד צפה-שוקעת שם במים, אבל למרבה האכזבה המים הכחולים היו צלולים לגמרי. כמו הלחיצה על הכפתור של שלט המכונית, גם הלחיצה הזו הפכה אוטומטית מתוך הגישה שמהלחיצה הזו ניתן רק להרוויח. מחר בבוקר, הבטיח לעצמו, אתחיל לכונן הרגלים חדשים, ותהה אם החתיכה תשאר לישון אצלו ותדפוק לו את התוכניות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: