ביום חמישי אהיה בן שלושים. שנות העשרים, עליזות ככל שהיו, מגיעות לקיצן. לא אהיה עוד בן עשרים ו. מעכשיו ואילך זה רק שלושים ו, ארבעים ו, חמישים ו... ואם יהיה לי מזל גם שמונים ו ואולי אפילו תשעים ו, אבל זה עוד רחוק. בינתיים יש לי את השלושים ו וכדאי שאתרכז בהן, אחרת הן יחלפו בלי שאספיק ליהנות מהן כמו שצריך.

אז מה היה לנו בשנות העשרים? השירות הצבאי הסתיים, חלק מהתמימות הסתיימה במהלכן, חלק אחר ממנה נעלם לאחריהן בהתמודדות עם העולם, בטיולים בעולם, בלימודים לתואר ראשון, בלימודים של כל מיני מקצועות שבחלקם הספקתי לעסוק קצת ובחלקם לא אעסוק עוד לעולם. היה גם קשר זוגי אחד ארוך שהתארך מעבר למה שהייתי רוצה ובמבט לאחור חבל שלא הסתיים עוד קודם. מצד שני, אם היה מסתיים קודם ייתכן שהקשר הנוכחי, שהתחיל מיד אחריו, לא היה מתממש ולכן אין מה להצטער, כי זה הקשר שעושה אותי היום מאושר, ועשה אותי לפני כמעט תשעה חודשים לאב. אז כן, בשנות העשרים גם הפכתי לאיש משפחה. לעומת זאת, בשנות העשרים שלי ההורים שלי הפסיקו להיות זוג ופיצלו את המשפחה. הספקתי להיות באמסטרדם, באוסטרליה, בתאילנד, באמסטרדם, בהודו, בתאילנד, בהודו, בתאילנד, באמסטרדם ובאמסטרדם, ואפילו בפריז עם אהובתי. הספקתי לרכוש חברים חדשים, לאבד חברים ישנים, למצוא עבודה, להתפטר, למצוא עבודה ולהתפטר, להיות מובטל, ולמצוא עבודה שוב. היו עוד הרבה דברים שקרו במהלך שנות העשרים, אבל נראה לי הם קטנים על מה שהולך לקרות בשנות השלושים. יהיה מרתק, זה בטוח.

עכשיו, כמובן ששואלים אותי אם זה מבאס להגיע לשלושים. מצד אחד, זה לא כאילו מדובר בהפתעה, זה היה צפוי זה זמן רב שהרגע הזה יגיע (בערך שלושים שנה שזה צפוי). מצד שני, גם דברים שניתן להתכונן אליהם ולצפות שהם יקרו עשויים להיות מבאסים. מצד שלישי, מה כבר מבאס? סך הכל גיל, זה לא שזה אומר משהו על החיים שלי (מלבד זה שהם התקצרו בעוד שנה, ולזה אני כבר הספקתי להתרגל בימי ההולדת הקודמים). בסופו של דבר, שלושים זה עוד צעיר, וצעיר זה טוב, נכון? חוץ מזה, שאני באמת לא חושב שהחיים שלי ישתנו בגלל הגיל, אם כבר, הם משתנים בגלל מעשים ואירועים, שקורים ללא קשר לגיל. כשאני חושב על זה, יש הבדל אחד בין תחילת שנות העשרים לתחילת שנות השלושים - בגיל שלושים, לעומת עשרים, גם ארבעים נשמע עוד צעיר יחסית, וחמישים לא נשמע נורא בכלל, אפילו כיף אולי.