שוב מישהו כיבה את המזגן בחדר הסמוך, זה שממנו מדליקים או מכבים את המזגן גם בחדרו, ואין לו כבר כוח לקום שוב וללכת לריב איתם על המזגן אז הוא פשוט יושב שם בחדר המתחמם ומתחמם. הידיים שלו מזיעות על המקלדת ומתחת לבית השחי זיעה מתחילה להצטבר וניחוחה כבר מגיע לאפו. אבל הוא ממשיך לשבת שם ולהתחמם ולעבוד. כאילו כדי להתקרר הוא שומע ביוטיוב את גלן גולד מנגן באך. אבל זה לא מקרר אותו, רק קצת מרגיע. החום ממשיך לעלות.

ואז היא נכנסת לחדר והחום עולה עוד יותר. למה היא לובשת את השמלות הקצרות האלה עם המחשוף שנראה כאילו נוצר בלי להתכוון, אבל ברור שהוא מכוון, ברור לגמרי שהוא מכוון. הוא אוהב לחשוב שלא רק שהוא מכוון, אלא הוא מכוון אליו. הוא היה מציע לה לשבת, אבל לקחו לו את הכיסא בבוקר והבטיחו שיחזירו, וכמו תמיד הם לא מחזירים ואין לו כבר כוח ללכת אליהם ולקחת את הכסא. שלא יחזירו. אז במקום לשבת היא עומדת שם ומדברת אליו על איזה משהו שקשור להתחשבנות חודש אפריל עם הספק של הזפת. הוא שונא זפת ושונא התחשבנויות, אבל בכל זאת הוא מקשיב. ואז היא נשענת קדימה על השולחן שלו ורוכנת קצת, רק קצת, והרכינה הזו יוצרת במחשוף איזו תחושה שאם היא תרכון עוד מילימטר או שניים לפנים או אם תהיה פתאום רעידת אדמה קלה, נגיד 3 בסולם ריכטר, השדיים הכל כך רכים למראה שלה יחלצו מהבגד המכסה אותם. לפעמים הוא כל כך מקווה לרעידת אדמה, אפילו כשלא מעורבים בכך ציצים של מישהי שהוא מאוהב בה בסתר. סתם בשביל הבלגאן שייווצר.

העיניים שלו מזדגגות, והיא שואלת אם הוא איתה, הוא עונה משהו מבולבל על זה שהיא רק צריכה להגיד מילה והוא איתה, ושבכלל, הוא כל כך הרבה זמן בלי אף אחד והחום הזה משגע אותו, והם לוקחים לו את הכיסא והשדכן ופעם אחת אפילו את הרמקולים, ואיך לעזאזל הוא אמור לעבוד ככה כשהשדיים שלה מאיימים לזנק לידיו המיוזעות. היא אמרה לו שזה בסדר, ושהיא מבינה אותו, באמת, אבל לא צריך להיות קיצונים, והציעה שיצאו לשתות בירה קרה אחרי העבודה. אחרי העבודה זה עכשיו, הוא אמר וקם, לקח את ידה וליווה אותה אל מחוץ למשרד, אל הרחוב, אל הבר, אל הבירה, אל החופש.