כשהמוח עסוק בעניינים הטורדניים יותר של היום יום, אין לו זמן לעסוק בעניינים החשובים יותר, כלומר, הנעימים יותר. כבר שלושה ימים רצופים שרפי מנסה למצוא כמה דקות פנויות כדי לחשוב על משהו נעים והוא לא מוצא לזה פנאי. ענייני היום יום רודפים אותו ומתנפצים על פדחתו בזה אחר זה, ללא הרף, כמו גשם דוקרני במיוחד. הדבר הכי קרוב למחשבה נעימה היה כשלרגע קצר אחד התבונן על חיטוביה המפתים של מזכירת הערב וחלפה בו מחשבה, או יותר נכון תמונה - מזכירת הערב רכונה על ארבע, שפתיה כרוכות סביב איברו הקשוי, ישבנה החלק מתנועע מצד לצד בקצב. אבל זה היה רק הבזק, הבזק בזוי של מחשבה אסורה. הרי שניהם נשואים. לא, אין מקום למחשבות כאלה במוחו, מענגות ככל שיהיו. הוא חייב למצוא פנאי לחשוב על מחשבות נעימות באמת, נעימות ומותרות. נעימות וברות מימוש, כי בינינו לבינו, מזכירת הערב לא יודעת בכלל על קיומו, ואם היתה יודעת ודאי היתה מרחמת עליו, אבל לא מספיק כדי לענג אותו בשפתיה האדומות כל כך. אני יודע את כל זה כי אני רואה את המבטים שלו, שטופי הזימה, המבולבלים, המובכים, הוא קולט שאני קולט אותו ומשפיל מבט לרצפה, מזיע את דרכו משם במהירות, מזדחל לחדרו, משאיר אחריו שובל רירי כמו החילזון שהוא.

"אולי תעשי לו טובה", אני טופח על מושא הפנטזיות של רפי ובטי מסתובבת אלי מופתעת ומחוייכת, היא מתה עלי.

"למי?", היא שואלת ומסמנת בעיניה לכיוון המפשעה שלי, "לו?".

"מה פתאום, אם מדברים עליו בהקשר הזה, אז הוא כבר זה שהיה עושה טובה לך! אני מדבר על רפי, יום אחד הוא עוד יתאבד בגללך".

"אף פעם לא התאבדו בשבילי".

"בגללך, לא בשבילך, שימי לב לסמנטיקה מותק".

"אל תקרא לי מותק!", העיניים שלה לא יכולות להיות משתוקקות יותר, ובדיוק הבוס מתקרב. הוא שמנמן הבוס הזה. שמנמן וגבוה. זה הסוג הכי מסוכן של בוסים. הסוג הענק. הסוג שבימי קדם היה מגויס אוטומטית לצבא האנסים והבוזזים האכזרי ביותר. הסוג שבברית המועצות היה מגויס אוטומטית לק.ג.ב. הסוג שאצלנו מגייסים אוטומטית למג"ב. הוא לא גויס בגלל בעיות פסיכיאטריות, ככה לפחות רצה השמועה הלא מבוססת שאני מפיץ.

"הוא מטריד אותך? רוצה שאני אפטר אותו?", מתבדח הקלגס ולא מצליח להצחיק אף אחד מאיתנו, אפילו לא את עצמו, אבל שלושתנו מגחכים. בנזונה המוטי הזה, הוא המוטי הכי שנוא עלי בעולם. ואלוהים עדי, יש הרבה מאוד מוטי שאני שונא בעולם הזה. למעשה, רוב המוטי שאני מכיר שנואים עלי מאוד. אבל הוא הכי. אם היא לא היתה הבטי הכי סקסית מכל הבטי שאני מכיר בטוח שהייתי כבר עושה משהו שיגרום למוטי לפטר אותי, אבל היא סקסית בטירוף. יותר סקסית מכל בטי אחרת שאני מכיר, ואפילו יותר סקסית מכל הדניאליות שאני מכיר. כשאני חושב על זה חזק, אני יכול להתחייב בתשעים ותשע אחוז שיש רק ליטל אחת סקסית יותר ממנה. ואפילו שרוב השרוניות שיש לי סקסיות ממנה, עדין לא הייתי עוזב אותה לנפשה לטובת איזו שרון ולו רק בגלל שמבין כל הסקסיות היא הכי מופרעת מבחינה מינית.