ד' התקשר אלי אתמול נסער, "קראת על הסוחר סמים הישראלי שנעצר בגואה?".

"ראיתי את הכותרת לא היה לי זמן להכנס לכתבה, מה איתו?".

"זה זה שקנינו ממנו בגואה!".

"למה כי יש לו חזות מזרחית והוא סוחר סמים בגואה? אתה יודע כמה כאלה יש?"

"זה הוא, זה הוא".

"יניב? אטאללה?".

"כן".

"וואלה, קטע".

אחרי זה סיימנו את השיחה ונכנסתי לכתבה, ובאמת זה הוא. לא שהכרנו אותו ממש. סתם ישבנו איתו אז במסעדה שלו, הוא נתן לנו לעשות כמה ראשים וד' התמוטט על השולחן. היה משעשע. קנינו ממנו גם MDMA והייתה חווייה בלתי נשכחת. חשבתי על זה קצת, על איך עברו מאז חמש שנים ואיפה הייתי אז ואיפה אני היום. ואז חשבתי על אטאללה, איפה היה אז ואיפה הוא היום, ואיך זה מוזר שבנאדם סוחר סמים כל כך הרבה שנים ובטח עשה כבר המון כסף אבל בכל זאת המשיך לסחור סמים במסעדה הקטנה שלו באנג'ונה. חשבתי על זה שאולי הוא ברח עם הכסף וחי עכשיו כמו מלך איפשהו, כמו שכל סוחרי הסמים בסרטים חולמים לעשות. אבל לא נראה לי שזה נכון. נראה לי שהוא היה סוחר סמים באנג'ונה כי זה היה החלום שלו, להיות סוחר סמים באנג'ונה. הוא לא חלם להיות מיליונר ולא לחיות על איזה אי בקאריביים כמו מלך. רק רצה להמשיך לעסוק במה שהוא אוהב, לעשן באנגים במסעדה ולבלות עם הישראלים שמגיעים לגואה. רוב הסיכויים שמישהו חיסל אותו או משהו כזה, או שנהיה מסוכן מדי להמשיך במקצוע אז הוא הוריד פרופיל ועבר לגור באיזה כפר נידח עם מספיק כסף לסמים לכל החיים.

אז חלפו חמש שנים, ואני חשבתי על איפה אני הייתי ואיפה הוא היה, ואיפה כל אחד מאיתנו היום. ונראה לי שבאיזשהו מקום אנחנו דומים, כי כל אחד מאיתנו חי את החלום שלו. ואולי לעתים רחוקות, הוא חולם לגור בתל אביב, לעבוד במשרה קבועה ומסודרת, עם משפחה קטנה, חמה והמון אהבה. ואולי לעתים רחוקות אני חולם לחיות בגואה...