ליברמן אומר שלא יהיה שלום עם הפלסטינים גם בעוד דור. מצד אחד, יכול להיות שבזה הוא פותח פתח לאפשרות שבעוד שני דורות יהיה כאן שלום כולל. מצד שני, סביר להניח, שהוא סותם את הגולל על האפשרות של שלום כולל אי פעם.

ליברמן הוא אידיוט.

גם ביבי לא גאון גדול.

כמובן שאהוד ברק מטומטם, ואם הוא לא טיפש, הרי שהוא לכל הפחות חרא של בנאדם.

האמת, על כל השלושה הנ"ל קשה להגיד שהם בנאדם, אפילו לא חרא של בני אדם. כי הם פוליטיקאים לפני שהם אנשים. ועוד פוליטיקאים גרועים.

בכלל, כל הסיפור הזה של פוליטיקאים די מעצבן. כשמישהו אומר על עצמו שהוא פוליטיקאי זה כבר אומר עליו הכל. אני רוצה לא-פוליטיקאים שינהלו את המדינה. אני רוצה מנהלים אמיתיים. אני רוצה אנשים עם שאיפות לא-פוליטיות. אנשים עם אידיאלים א-פוליטיים. אני רוצה בני אדם שיהיו שם וינווטו. כי בני אדם מסוגלים לנווט למקומות שבני אדם רוצים להגיע. פוליטיקאים תמיד ינווטו למקומות שפוליטיקאים רוצים להגיע, כלומר, לדשדש במקום, להתפלש בבוץ הפוליטי, להשיג עוד מנדט, להשיג עוד תיק לרפרטואר התיקים. לחוקק חוקים, לקבל החלטות, לצאת למלחמה, לסגת משטחים, לבנות התנחלויות, להנהיג שעון חורף, להתנגד לשעון חורף, למנות רמטכ"ל, לשלול זכויות, להעניק מתנות... הכל נועד לשרת את מטרותיו הפוליטיות של הפוליטיקאי ולא את מטרותיהם של בני האדם החיים במדינה.

הכל כמובן אמור להיות הפוך – החוקים וההחלטות אמורים להיות אמצעים להשיג את טובת בני האדם, בני האדם כולם לאו דווקא רק העם. כל עוד פוליטיקאים מנהלים את המדינה זה כמובן לא יקרה. אפילו שהם נציגים שלנו לכאורה. כי גם הנציגים שלנו, הם בסופו של דבר הנציגים היחידים שניתן היה לבחור בבחירות מכיוון שהם נהגו בנכלוליות, פתלתוליות, כוחניות ופוליטיקאיות כל חייהם במסגרת המפלגה בה הם חברים ולכן הצליחו להגיע להיות "נבחרים לכנסת". גם כן נבחרים, מי מכיר אותם בכלל? מי יודע מי כל חברי הכנסת האלה? מה הם עשו כדי להוכיח את עצמם כבני אדם וככאלה רוצים ויכולים לעשות משהו למען בני האדם?

אפסים. פוליטיקאים. סך הכל בחרו קריירה של פוליטיקאי כי זה נראה להם מקצוע טוב. ומי שפוליטיקאי נראה לו מקצוע טוב הוא לא אחד שהייתי רוצה שינהיג, כי זה מקצוע שמושך אליו את הגרועים ביותר – תאווי כוח, תאווי בצע, חסרי עקבות וחסרי מוסר שיעשו הכל כדי לשמור על התחת שלהם ובכל הזדמנות יעשו לביתם.

זו הכללה אתם אומרים? נכון, אבל הכללה מבוססת מאוד. הכללה שסטיית התקן שלה אפסית למעשה. לדוגמה – מבין כל שרי הממשלה שהצביעו לבחירת רמטכ"ל רק אחד התנגד עקב העובדה שהרמטכ"ל הנבחר נהג בזלזול כלפי חוקי המדינה, בנה שלא כדין, השתלט על שטחים, סירב לצווים שהוצאו נגדו וכו'. רק שר אחד ראה בכל זה משהו שפוסל את גלנט מלכהן כרמטכ"ל. ואיך זה יכול להיות? ברור, כי לכל השאר זלזול בחוקי המדינה נראה עניין של מה בכך (למעט אם מדובר בזלזול בחוקי המדינה מצד ח"כים ערבים כמובן). בקיצור, סטיית התקן מינימלית והכללה מתאימה בדיוק.

אז מה עושים? האינסטינקט שלי הוא להגיד שאין מה לעשות. אבל האמת היא שיש – לעלות לכנסת, עשרות אלפים, לפרוץ את השערים ולהבריח משם את כל המאה ועשרים. כי פוליטיקאי כמו פוליטיקאי, מבין רק כוח. אבל מי יעשה כזה דבר? אנחנו הרי עדר כבשים, ועוד לא ראיתי עדר כבשים אחד שנאבק בחוואים הבאים לשוחטו.