את כרטיס הטיסה הוא הזמין מיד אחרי שסגרו עם האולם. כדי לשמור על כל האופציות שלו פתוחות הוא ביקש כרטיס לטיסה שיוצאת יום לפני החופה. את הכרטיס הוא הטמין עמוק במגירה במשרד. את התשלום הוא ביצע במזומן, כדי שלא יהיה כל סיכוי שתסתכל במקרה בפירוט של ויזה.

קיומו של הכרטיס במגירה אפשר לו להיות רגוע יותר וכך לאורך כל הזמן עד היום שלפני החופה הם לא רבו אפילו פעם אחת, כשם שזוגות רבים נוהגים לריב עקב הסידורים שסביב החתונה. לא ניתן היה לראות עליו שום סימן של היסוס, והאמת היא, שהוא עצמו לא הרגיש שהוא מהסס. אז הוא המשיך עם הסידורים. הם בחרו את שיר החופה ואת השיר שאחרי החופה. הם בחרו את המנות לארוחה. הכינו את רשימת המוזמנים. קנו בגדים חדשים. הזמינו פרחים. קבעו תור למקווה. חילקו את ההזמנות, באופן אישי לכולם חוץ מהאורחים מחו"ל. וכל הזמן הזה היו מאוהבים עד מעל הראש.

אפילו במסיבת הרווקים שלו הוא אמר שאין דבר שהוא יותר מחכה לו מאשר להתחתן איתה. אפילו כשרפי הקניט אותו ושאל אותו למה הוא עושה את זה לעצמו, הוא אמר שאם כבר אז היא עושה את זה לעצמה, כי היא בטוח יכולה למצוא מישהו טוב ממנו אבל הוא, אין מצב, היא הרבה יותר מכל דבר שאי פעם קיווה שתהיה אשתו.

אבל ביום שלפני החתונה, כשנסע לעבודה, לקח איתו את הפספורט ומהמגירה במשרד הוציא את הכרטיס ושם בתיק. כשנגמר היום נסע במונית לשדה התעופה. כרטיס כיוון אחד לאמסטרדם. הוא ידע היטב שקודם כל הוא יצטרך לעשות כל מה שנדרש כדי לשכוח מהכל ולשכך את רגשי האשם. בצ'ק אין, כשנשאל אם אין לו מזוודה, היסס לרגע וחשב אולי לחזור ולשכוח מהכל או לחזור ולקחת את מזוודה ובגדים, אבל בזמן שהיסס ענה "רק האנדבג" והצביע על התיק שנהג לקחת לעבודה.