הענפים של עץ החרוב נרעדים, נקישות החרובים פעמוני הרוח של הטבע, נשמעים היטב בחדר השינה. הקרקושים האלה עוזרים לה להירגע. שיערה פזור על הכר, ראשה שקוע במחשבות, כל שריריה רפויים למעט התכווצויות בלתי נשלטות של שריר הירך. הוא נוטה להגיב כך דקות ארוכות אחרי שהיא מסיימת רכיבה ממושכת על האופניים. אם היה לה כוח רצון היתה מסירה מעליה את הגופייה הדקיקה, כשם שהסירה את חצאית הטריקו לפני שהפילה עצמה על מזרן המיטה שהיה בדיוק בדרגת הקושי המועדפת עליה. חתלתולים מייללים בחוץ, קוראים לאמם, בעוד הרוח ממשיכה לנגן על עץ החרוב, נשמע לה כמו סשן של ליונל המפטון. היא הופכת יותר ויותר רגועה. התכווצויות הירך נחלשות. נדמה לה שיש מישהו בדלת הדירה. היא עוצמת את עיניה. לא טוב לה בחיים. היא מתלבטת אם מישהו מנסה לפרוץ את הדירה, סירנות אמבולנס נשמעות במרחק, לא מפריעות לנגינת החרוב, המחשבות לא מגיעות לכלל הכרעה והיא נרדמת.