קול כפות רגליים קטנות ממהרות על הרצפה מהחדר שלו לחדר שלנו. הצליל הכי נעים להתעורר איתו, אפילו לפנות בוקר. "בוא חמוד", אני קורא לו והוא משנה את המסלול, במקום לצד של אמא שלו הוא בא לצד שלי. אני מרים אותו והוא נשכב בינינו. אנחנו מתכרבלים ונרדמים שוב, עד הבוקר, שמתחיל במבטים ארוכים, זה בעיניו של זה ונגיעות באף ובשפתיים וליטופים נעימים שהופכים לדגדוגים וחיוכים שהופכים לצחוקים, שהם הצליל והמראות שהכי נעים להתעורר איתם בבוקר, אפילו אם עוד לא שבע.

אחר כך אנחנו הולכים לסלון, ואוכלים משהו ומשחקים במשהו ומשתעשעים לנו סתם כך עד שמגיע הזמן ללכת לגן ולעבודה ולחכות כל היום שיגיע הזמן לחזור הביתה, למבטים והחיוכים והחיבוקים והשטויות שעושים רק יחד.