הם לגמרי נכונים. לחלוטין. הם בגיל הנכון, עם המראה הנכון, עם הבגדים הנכונים והרכב הנכון. הם גרים בדירה נכונה, בשכונה נכונה, מהאלה החדשות שצצו בכל מיני פאתי ערים ופרברים, וגרים שם אנשים נכונים בדיוק כמותם. הם בחרו במקצוע נכון, שיווק, פרסום, מנהל עסקים (אין מקצוע כזה באמת, אבל לא משנה), ועובדים בחברה נכונה בתפקידים נכונים, שהם לא לגמרי יודעים לעשות אבל עושים את הרעש הנכון לאוזני האנשים הנכונים ומתחנפים למנהלים הנכונים בדרך הנכונה כדי להתקדם הלאה לתפקיד הנכון הבא. הם התחתנו בגיל הנכון, עם בני זוג נכונים, דומים להם בדיוק, ועשו אירוע גדול אבל לא מדי, בדיוק נכון, בדיוק כמו שכולם עושים, ואחר כך חזרו הביתה לספור את הצ'קים כדי לוודא שהסכומים שקיבלו נכונים ולסמן את האורחים שנתנו סכום לא נכון. אם כיסו את ההוצאות של ההפקה בטח עשו סקס בצורה הנכונה בדיוק, במשך זמן נכון, וגמרו כמו שנכון לגמור. אם לא כיסו את ההוצאות בטח האשימו את הצד השני שלא חישב נכון את העלויות. אחר כך הם שכחו מזה, כי זה מה שנכון לעשות, אבל רק כלפי חוץ, כלפי פנים הם זוכרים ונוטרים, כמו שנכון. כעבור משך זמן של שנה בערך, כמו שנכון לעשות, נולד להם ילד ראשון והם קנו את כל הפריטים הנכונים שנחוצים ולא נחוצים בשביל הילד. ואחרי שחולף מספיק זמן, כלומר משך הזמן הנכון, הם עושים את השני ואחר כך את השלישי, כי שלוש זה המספר הנכון, וכי לכולם בשכונה יש ככה ולא רוצים להיות חריגים אחרי שכל כך הרבה מאמץ הושקע בלהיות נכונים ומילא הם, אבל הילדים, איך הם ירגישו אם יהיו שונים ולא נכונים, כמו כולם בגן, ביסודי, בתיכון, בצבא, בטיול שאחרי, במכללה (לאוניברסיטה כבר לא נכון ללכת). הם נכונים לגמרי, הם אהודים על ידי חבריהם הנכונים, על ידי בני משפחתם המורחבת (לפחות אלה שנכון לשמור איתם על קשר) ולא שוגים לעולם (לא נכון להודות בשגיאות), ואני רואה אותם ברחוב כשהם קופצים לסיבוב קניות בחנויות הנכונות, לקפה בבית הקפה נכון, לארוחה במסעדה נכונה, לבירה בפאב נכון, שבשכונה הלא-כל-כך נכונה שאני גר בה, שכונה ישנה מדי ויקרה מדי, עם בניינים מתפוררים ודירות קטנות מדי (איך אפשר בלי מחסן וממ"ד ומאסטר בדרום ושירותי אורחים? אתה לא חי נכון, בחיי), ובכלל לא נכון לגור בלב העיר, כשאין חניה (בגלל כל הנכונים שרק באים לקניות, לקפה, למסעדה, לפאב) ויקר מדי ואין את הנוחות של השכונה החדשה והנכונה ואל תחשוב על עצמך תחשוב על הילדים (מה, יש לך רק אחד? הגיע הזמן למהר עם השני והשלישי) איך אפשר לגדל כאן ילדים? ואני רואה אותם באזור התעשייה שאני עובד בו, ופוגש אותם במהלך העבודה וגם סתם ככה במקרה כי הם משפחה או חברים של חברים או סתם מכרים, והם מחייכים את החיוכים הנכונים שלהם, ואומרים את המשפטים הנכונים שלהם עם הסאבטקסט השקוף מדי - אתה לא נכון, אתה לא חי נכון, אתה כשלון. ואני עונה להם את המשפטים הלא נכונים, עם הטון הלא נכון, והמבע הלא נכון, עם הסאבטקסט הלא נכון (אבל לעתים נסתר מדי, לפחות לעיניהם של אנשים נכונים כל כך, שממילא עיוורים לכל דבר שאינו נכון וכל דבר שאינו הם, כי הכי נכון להתרכז רק בעצמך).