האישה שלי זקוקה לי. היא לא מרגישה טוב והיא צריכה אותי בבית. אני אחזור ואקח את הילד מהגן. אחזור ואכין לה משהו טעים לאכול. אחזור ונשחק יחד ונבלה את אחר הצהריים והערב יחד, המשפחה הקטנה שלנו. ואיך שאני מחכה כל יום לערב המשפחתי הזה, כך אני מחכה עכשיו לאחר הצהריים המשפחתי הזה. והעבודה? שתחכה לי עד מחר בבוקר, לא יקרה כלום (ממילא אאלץ לקרוא ולכתוב כמה מיילים במהלך הערב). 

ובינתיים, בארוחת צהריים קבוצתית במסעדה לא רעה ליד המשרד, גיליתי שוב את שאני יודע כבר היטב - המשפחה הקטנה שלי הכי טובה שאפשר, בטח הכי טובה בשבילי. האישה שלי היא הכי טובה בשבילי והבן שלי הוא הכי טוב בשבילי, וכנראה שאיכשהו אני הכי טוב בשבילם (גם אם לפעמים אני מרגיש שלא ממש). 

וחיוך עושה לי טוב ומילה טובה לא פחות. 

וזה שיש שמש בשמיים אבל לא חם בכלל, אפילו קריר, זה עושה לי טוב.

ולאונרד כהן ברקע, הוא עושה לי טוב.

ואתמול היה טוב, אז יהיה גם מחר.

וכל השאר? שיהיה רע. אני, טוב לי בבועה.