2. אירוע מסויים שאירע כמה שבועות אחרי ההופעה של קיימן

עכשיו אנחנו נעבור רגע לאירוע מסויים שאירע כמה שבועות אחרי ההופעה של קיימן (אורי החליף תחתונים פעמיים במהלך המופע, למרות שבסופו של דבר דריה לא טרחה להגיע, לא לבדה ולא עם מישהו אחר. במקום זה, היא דילגה לארוחת ערב בניו-יורק עם איזה בן עשירים שהכירה בפייסבוק - לא האתר - העיר המודרנית שנוסדה בתחילת המאה ה-23 על אחד האיים היפים ביותר באוקינוס הפסיפי). אורי היה באופוריה לאחר ההופעה והזה בהקיץ במשך שבועות ארוכים, כי למוסיקה של קיימן, מסתבר, אם לא מתאהבים בזכותה, יש השפעה של סם הזיה חזק במיוחד. אז לילה אחד, אחרי הסגירה, עשה אורי את דרכו הקבוע מהמסעדה לדירתו הטחובה. הדרך תמיד היתה ארוכה, אבל הוא נהנה ללכת אותה. בימים חמים היה עושה את הדרך על האופניים, אבל בימים המעטים הקרירים שעוד היו במהלך כל שנה, אהב ללכת ברגל. הוא צעד את מזא"ה עד יהודה הלוי, ולאורך יהודה הלוי עד הרצל, עליו צעד לכיוון דרום עד שהגיע לדירתו בהרצל 132, ובדרכו הארוכה הזו, היה חולף על פני הולכי הרגל, רוכבי האופניים, נהגי הסולאריות, מבחין איך הסביבה נהיית עויינת יותר ויותר ככל שמדרימים. חושב איך הוריו, כשקנו את הדירה בהרצל היו בטוחים שתוך כמה שנים הסביבה תקבל זינוק קדימה ותהפוך לשכונה מודרנית ויפה, כמו שקרה לשכונות חלשות יותר בצפון, איך לא צפו שדווקא השכונה הזו תחלש עוד יותר. הקמת תחנת הטלפורטציה הבינלאומית בהרצל פינת קיבוץ גלויות רק הפכה את הסביבה לעמוסה יותר, דחוסה יותר ובעייתית יותר, כאשר רובע הזנות שהוקם במקום שבו היה פעם כלא, משך אוכלוסייה מפוקפקת מכל העולם. ככה זה כשעניים יכולים לדלג כמה עשרות תחנות במחיר נמוך יחסית, במטרה לרכוש שירותי מין זולים יחסית במדינה בה הזנות חוקית. בישראל היו סבורים שהכנסה נוספת מזנות חוקית תסייע למדינה לצאת מהחובות הגדולים שנקלעה אליהם לאחר התפוצצות הבועה, בפועל התיירות שזנות חוקית וזולה משכה היתה תיירות ענייה, שלא תרמה רבות למדינה. התיירים העניינים יותר אף נשארו בארץ, כי נתקעו בלי מספיק כסף כדי לדלג חזרה למקום שהגיעו ממנו, או משום שמלכתחילה תכננו להשאר. גם ככה, מאז שפתחו את הגבולות וביטלו את שיטת האזרחויות אוכלוסיית העולם כל עניין ההגירה הפך פשוט יותר, לפחות טכנית. בפועל, ההיסטוריה מוכיחה שבני אדם מעדיפים להשאר במדינה בה נולדו, אפילו אם המשמעות היא חיים טובים פחות. ולאורי היו חיים טובים פחות, לכן באותו היום כשהלך כהרגלו על יהודה הלוי כשהוא הוזה תחת השפעת היצרים המוסיקליים של ג'רמי קיימן, לא שם לבו לדרכו ונתקל בעוצמה במתקן המחזור החדש שהציבו מול דוכן הפלאפל הוותיק של ספי.

אורי התעורר מההזיה כשהוא על המדרכה הדביקה מטחינה ועמבה (יש דברים שהיית מצפה שיעלמו עם הקידמה, אבל דווקא העמבה שרדה, בעוד קרנו של המיונז למשל דעכה עד שנעלם כמעט באמצע המאה ה-22), מדמם ממצחו. ספי רכן אליו והושיט לו יד מדממת שמן שחור, כך שבניסיון ראשון החליקה ידו של אורי והוא נפל שוב וחבט את ראשו במדרכה. בניסיון השני הצליח לקום, סחרחר, התיישב על אחד מכסאות הפלסטיק של ספי וקיבל כוס מים, שלוש מפיות וכדור פלאפל על חשבון הבית.

"תודה ספי", אמר כשהצליח להתאושש ולעצור את זרימת הדם בעזרת המפיות שהכתובת "ספילאפל זה לא סתם", וחשב לעצמו שיש אמת בסיסמה הטיפשית.

"זה בסדר אורי'לה, תנוח קצת. אם תרצה אני אמזוג לך אפילו עוד כוס מים. על מפיות תצטרך לשלם, אתה יודע, חוק זה חוק, אין מה לעשות".

"תודה, אני יודע", נאנח אורי, בדק אם הדם נכרש ואישר את התשלום עם האפל שלו. אחרי כן בדק אם התפרסם משהו מעניין באפל, וגילה שבדיוק עכשיו דריה מתקלחת, מציגה תקריב של כפות רגליה הענוגות, הרטובות, בשלולית המים והקצף שבמקלחון בדירתה. די בכך כדי להשכיח את צרותיו שלו והדם שעוד ממשיך לטפטף ממצחו.

"שמע", קטע ספי את זרם מחשבותיו וזרם הווידיאו החי מהמקלחת של דריה, "פגשתי את סבא שלך היום".

"באמת? מה הוא עשה מחוץ לבית?".

"אמר שהוא רצה פלאפל, אז יצא מהבית", השיב ספי והראה לו באפל את צילום הווידיאו של סבא שלו מהבוקר, "אז נתתי לו חצי מנה. הוא ניסה לשלם במזומן, אבל אנחנו לא מקבלים...", אורי הבין לאן זה מוביל ולכן שילם גם על חצי מנה שסבא שלו אכל. סבא של אורי נראה רע בצילום הווידאו הזה. כמו כל העניים סבא שלו נראה בדיוק בגילו ואפילו מבוגר יותר. בגיל מאה שלושים ושתיים אי אפשר לצפות ליותר מדי מהבן אדם, והוא כפוף, עייף, עם ראש קרח ומנוקד בחברבורות אדומות, שיער האוזניים בולט יותר מגבותיו, ונראה שבקושי רב הוא לועס את מזונו. לחשוב שסבא נתניהו היה פעם כוכב פייסבוק מקומי, עם הלהיט "נתן מלקק חמור", שצבר למעלה מעשרים מיליון צפיות ובזכותו צבר מספיק כסף כדי להתחתן עם סבתא זואי ולפרנס בכבוד את אביו ואת דודו של אורי בשנותיהם הראשונות. למרבה הצער, סרטון ההמשך, "נתן מלקק תיש", לא הצליח לעמוד בציפיות ולכן נאלץ סבא להתחיל לעבוד כמתכנת זוטר באיזו חברת לו-טק כושלת שייצרה שבבים או משהו כזה לטוסטרים ביתיים - עוד מוצר שייצורו פסק כמעט עקב כניסתן של מדפסות המזון לשוק הביתי, וכעת משווק רק לעניי העולם, ולכן גם אורי מתהדר בטוסטר שכולל את השבב שסבא שלו סייע בתכנותו, השבב שמאפשר יצירת טוסטים מדויקים בחומם ופריכותם, אך עושה זאת בצורה לוקה בחסר ולכן ברוב המקרים משתמש אורי בפונקציה הידנית (ושורף את הטוסטים פעם אחר פעם).

"הוא השאיר כאן את זה", אמר ספי אחרי שווידא שהכסף נכנס לחשבונו, וזרק על אורי מעטפה שחורה, אטומה ודקיקה. השפיץ פגע לו ישר באישון של עין שמאל ואורי התפתל מכאב, בטוח שהוא יתעוור. מי משתמש בימינו במעטפות, חשב, רק הסבא הדפקט הזה יכול לעשות משהו מטופש כל כך. אחרי כמה דקות התאוששות, ועוד כוס מים (על מפיות הוא וויתר), גילה לשמחתו שלא התעוור, רק רואה קצת מטושטש. "לך תזדיין ספי, לך תזדיין", הוא מלמל ופתח את המעטפה בזהירות.

"לך תזדיין גם אתה אורינקה, ישבת כאן מספיק, לך תזדיין עכשיו", חייך ספי ופרע את שיערו הדליל של אורי בחמימות. אם לא היה לאורי את סבא נתניהו, היה מאמץ את ספי כדבר הכי קרוב לסבא שיש לו. באותו רגע הופיעו סביב אורי וספי שישה חיילי או"ם, במדיהם הכחולים המאיימים ורובים אטומיים בידיהם. אמנם אורי היה כבר מתורגל, אך בכל פעם מחדש נבהל ונלחץ. הוא החל להזיע את הזיעה הידועה שלו - זו ששוטפת תוך שניות את כל גופו בכמויות אדירות של נוזל חמצמץ ומסואב, שאיכשהו תמיד מריח מעמבה (אורי תמיד האשים בכך את השורשים העירקיים אי שם בעבר הרחוק של משפחתו). ספי נראה על סף התקף לב. שילבו ידיהם מעל ראשם וכרעו על ברכיהם על המדרכה הדביקה שמחוץ לפאלפליה. החיילים, כהרגלם, לא החליפו איתם אפילו מילה, רק סרקו את גופם באמצעות האפל הצבאי שהחזיק מפקד הצוות, ואז אזקו את ספי ודילגו איתו משם למקום אליו לוקחים את החשודים. אורי נשאר שפוף על המדרכה, ברכיו שקועות בשלוליות טחינה קטנטנות, בגדיו ספוגי זיעה מצחינה, המעטפה השחורה חצי פתוחה מוטלת עוד על הכסא עליו ישב כמה דקות לפני כן, לבו הולם במהירות והדמעות מתחילות לחנוק את גרונו עד שלא יכל עוד וגעה בבכי. הדמעות שנוטפות מעיניו מתערבבות עם הזיעה שכיסתה את לחייו, וכמה נערים משדרים אותו לכל העולם תחת הכותרת "גבר בוכה בגלל מנת פלאפל" (הסרטון צבר 4,305 צפיות בארבעה ימים ולאחר מכן צבר צפיות בודדות בכל יום, רובן נזקפו לזכותה של דריה ויתר עובדי "לה דג טעים").

אחרי שנרגע והצליח להתגבר על כאב הברכיים, הסחרחורת, תחושת ההשפלה וריח העמבה החריף שנדף מגופו, התיישב על כסא הפלסטיק והשלים את פתיחת המעטפה. בפנים נחה פיסת נייר דיגיטלי קטנה. כשאחז אותה בידו הופיע על ראש הנייר הכיתוב "New-Worlds Grand Lottery" ומתחתיו החל להתנגן סרטון ווידיאו של הארגון לגילוי עולמות חדשים (ה-NWDO). אותו ארגון עולמי שהוקם על ידי האו"ם לצורך איתור עולמות מתאימים לאיכלוס, לצורך הצלת האנושות מההכחדה הצפויה לחיים על פני כדור הארץ. אמנם היו כבר לא מעט התיישבויות אנושיות מחוץ לכדור הכחול, אבל כולן התקיימו בבסיסים קטנים שצפו בחלל ושמשו בעיקר כמתקני כליאה או בתי מלון לעשירים. הסרטון, כרגיל, התחיל בהצגה של היוזמה העולמית, ואילולא היה מטושטש כל כך וודאי היה מנסה לדלג עליו כדי להגיע לעיקר, אך היה מטושטש ושפוף ולכן צפה בכולו.

"במשך שנים עסקה האנושות בלחימה בלתי פוסקת ותרמה להכחדתה יותר מכל גורם אחר", התחיל קולו המזוהה של דניס ריי, שזכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר בעשר השנים האחרונות. בפעם האחרונה זכה ב-2242 כשגילם את חורחה ליאון, הנשיא האמריקאי האחרון, בדרמה התקופתית "הנשיא האמריקאי האחרון", שהיה כמובן חרא סרט, אבל אורי צפה בו כבר שש פעמים ובכה בכל פעם מחדש בסצינה בה הנשיא חותם על ביטול מוסד הנשיאות ומכפיף את ארה"ב לממשל העולמי של האו"ם, כשבו בזמן חותמים יתר מנהיגי העולם על ביטול השלטון המדיני לטובת "המשך קיומו של הגזע האנושי ועתיד טוב יותר". "לאחר ביטול המדינות ותחילת שלטונו של האו"ם, בסיוע התאגידים המובילים, חתרה האנושות למציאת פתרונות להמשך קיומה. הארגון לשרידות כדור הארץ הצליח להאריך את פוטנציאל הקיום בכדור הארץ והיום מעריכים שניתן יהיה לקיים בכדור הארץ בלבד כ-30 מיליארד בני אדם, לפחות עד שנת 2480. בזכות נחישותם של מנהיגי האו"ם ובעלי התאגידים, נמצאו פתרונות לאספקת מזון, לטיהור המים והאוויר ולבריאות האנושית. בשלב זה האנושות ניצלה מהשואה שצפו לה. אך כידוע, המלאכה לא תמה והארגון לגילוי עולמות חדשים פועל ללא לאות לאיתור עולמות שיאפשרו להמשיך את האנושות לעוד אלפי שנים קדימה", קולו של דניס ריי היפנט את אורי, שישב ובהה בסרטון שכלל קטעי ווידיאו מרשימים של אנשי האו"ם מצביעים על החלטות לקידום האנושות, של בעלי החברות המובילות חונכים מתקנים לטיהור מים, ייצור מזון וייצור אנרגיה נקייה, של אנשי רפואה מודרנית מצילים את העולם ממוות בטרם עת, ושל גלקסיות וכוכבים רחוקים, צפים ביקום, קורצים לבני האנוש שניצלו לרוע מזל מהשואה שצפו להם.

"ביולי השנה המאמצים נשאו פרי ומשלחת ראשונה של הארגון דילגה בהצלחה לכוכב המכונה 'רופוס'", בסרטון הוצג כעת כוכב כחול וירוק, יפה ונהדר. המצלמה התקרבה לכוכב והציגה את אנשי המשלחת מטיילים בשטח מיוער, ירוק ונפלא, לאורך נהר שלו, רחב וכחול. אנשי המשלחת הסירו את אביזרי הנשימה ובגדי המגן שלהם ויכלו לנשום ולטייל וליהנות מהטיול הקצר בכוכב, "כפי שאתם רואים, החוקרים שלנו מצאו את גן העדן האבוד, המקום שיהיה ישועתה של האנושות, ויהווה, כך אנו מקווים, את התחליף הראשון של כדור הארץ. מקום שכמותו יהיו עוד רבים בעתיד. רופוס גדול מכדור הארץ בכ-15%, אך הכבידה על גביו דומה לכדור הארץ באופן מדהים. גם כל יתר הנתונים שלו זהים כמעט לאלו של כדור הארץ, למעט עניין אחד - לא התפתחו שם חיים מעבר לצמחייה המגוונת שצומחת בשלוש מתוך שש יבשות עיקריות של הכוכב וכן בעומק האוקיינוסים המכסים כ-45% משטחו. על פי הערכות ראשוניות יוכל רופוס לאכלס כ-40 מיליארד בני אדם, אך אנו מקווים כי יימצאו עולמות נוספים וכך האנושות תוכל להתפזר באופן שווה בין כל העולמות ולא תכביד על אף אחד מהם באופן דומה להשפעתה על כדור הארץ".

אורי שפשפש את עיניו ומצחו. היעדרותו של ספי אפשרה לו לחטוף שתי מפיות נוספות בלי לשלם עליהן. ליבו השתוקק להגיע לכוכב הראשוני הזה, לרופוס החלומי הזה, ולהיעלם מכדור הארץ אחת ולתמיד. לא אכפת לו מה יידרש לעשות, הוא רצה להיות שם.

"חשוב לזכור שהגילוי של רופוס וכל העובדות לגביו עדיין ראשוניים. הארגון, בהתייעצות ואישור האו"ם והתאגידים המובילים, החליט כי איכלוס רופוס יתבצע בשלבים מדודים, עקב בצד אגודל. השלב הראשון החל בחודש ספטמבר 2242 והוקמה מושבה ראשונה שכוללת חוקרים ואנשי טכנולוגיה בלבד. אלה יסיימו להקים את מתקן האנרגיה האפל הראשון ברופוס וכן את מתקני ייצור המזון הנחוצים לאספקת מזון ל-2,000 תושבים חלוצים ראשונים שיגיעו בתחילת השלב השני, בינואר 2243. 1,500 מהתושבים הללו נבחרו באופן קפדני על ידי האו"ם ובעלי התאגידים על פי קריטריונים נוקשים שלא יתפרסמו. 250 חלוצים נוספים הוגרלו מבין כלל אוכלוסיית כדור הארץ, למעט עבריינים מורשעים, כדי לספק את הגיוון הדרוש להתחלת השלב השני. אחד מ-250 החלוצים הללו הוא אתה, נתניהו באדר-חלפון, אדם מספר 58499904402. לפיכך אתה רשאי, כמו יתר החלוצים הזוכים, לבחור חלוץ נוסף אחד שידלג איתך להרפתקה ולקידום האנושות זינוק ענק נוסף קדימה". הסרטון הסתיים בתמונה של סבא נתניהו ועל הנייר הופיעו פרטי התקשרות עם ה-NWDO. אורי הבין מה עליו לעשות עכשיו, הוא לא ידע איך הוא צריך לעשות זאת, אבל הבין מה עליו לעשות  - הוא חייב לשכנע את סבא שלו לבחור בו.

אורי קם ומיד התחיל ללכת במהירות לדירתו, כדי לקחת את הרכב ולנסוע בפקקים אל דירתו של סבא נתניהו, בבית הזקנים "בקשיש לקשיש" שברחוב שכטר עופר בלוד ב' מערב. שכונה שאין אליה גישה סבירה באמצעות הטלפורטים הציבוריים, ומטעמים אלה בדיוק הקימו בה את בית האבות. אילו היה קם לאט יותר אולי לא היה מאבד שיווי משקל, אבל כבר היה מאוחר מדי ואורי השלים עם נפילה נוספת ושפשופים מדממים על כפות ידיו.