(הפרק החמישי מתוך הסטגה המתפתחת שאולי הולכת מעט ומסתבכת, אבל בסוף תמצא פתרון, ובתקווה שיהיה פתרון משעשע ושמח. דפדפו קצת אחורה כדי למצוא את הפרקים הקודמים)

5. דריה פוגשת ארנב

אחרי שיצאה בבוז הפגנתי אופייני ממסעדת היוקרה הזולה לה-דג-טעים, הובילו אותה רגליה הנאוות לאורך שדרות רוטשילד. המציאות ההולגרפית שהוקרנה בשדרות הקנתה להם תחושה ומראה של ראשית שנות ה-2000 בשעת צהריים, מינוס החום הכבד שהופג באמצעות מיזוג חוצות חדשני שהותקן על ידי העירייה לרגל חגיגות ה-300 של תל אביב. דריה, למרות שהיתה בחורה מהסוג שהיית מצפה ממנה לרדידות האופיינית לבני דורה, פיתחה רגשות נוסטלגיים וחיבה עזה לעבר. בינה לבינה פינטזה דריה שהדברים היו אחרת אילו נולדה כמה מאות שנים קודם לכן. היא אפילו דאגה לטפח ולתחזק אלטר-אגו בדמות ווירטואלית שיצרה ונהנתה מקהל עוקבים קטן אך איכותי, שיחד איתו נהגה לקיים שיחות רבות משמעות על אובדן הדרך, התרבות והמוסר, ועל הכמיהה לעבר. יחד עם חבריה הווירטואלים צפתה לראשונה בביטלס מופיעים בפעם האחרונה על גג הבניין ברחוב סוויל רואו 3, לונדון, צפתה בסרטים הישנים, כשעוד טרחו לכתוב עלילות ודמויות ולהשתמש בשחקנים חיים, ואפילו קראה מעט מהספרות והשירה הקאנוניים של התקופה ההיא שסביב שנת 2000.

ההליכה בשדרות שנראו בדיוק כמו שהיו בשנת 2000 (כך לפחות הבטיחה ההולגרמה של ראש העיר שהוקרנה בכניסה לשדרה) עשתה לה טוב. האפל שלה השמיע לה אלבום בלוז ישן של טום ווייטס, שדייגו, אחד החברים הוירטואלים שלה, סיפר לה עליו שנכתב בהשראת ציור. דריה חשבה כמה מדהים זה לקבל השראה מציור, סתם ציור, בלי תנועה ובלי סאונד, רק צבע על בד בשני ממדים. היא הרגישה איך המוסיקה משתלטת על גופה ומחשבותיה, ומעוררת בה תחושה שקרובה לאהבה, כך פשוט ופשוט כך. היא הרגישה שהיא היחידה שהולכת בשדרה, אם כי סביבה הלכו עוד עניים כמותה, שלא מדלגים ממקום למקום, ועבורם התפאורה המלאכותית ומיזוג החוצות, אפשרו פשוט לצעוד ברחוב ולהרגיש כמו בני אדם לא נחותים כל כך. זה הזכיר לה שבאחת הביקורות על פרויקט רוטשילד 2000 נכתב שהוא עלול לגרום לעשירים להצטער על שאינם פוסעים עוד על המדרכה. אולי באמת הם מצטערים על כך, אבל הם לא יכולים להרשות לעצמם להתנייד כמו העניים, אפילו במחיר של הפסד החוויה.

דריה אולי הרגישה שהיא צועדת לבדה, אבל כולם סביבה הבחינו בה. כמה נערים זיהו אותה מהסטרים הפופלארי שהיא מנהלת (שברגעים אלה שידר לכל רחבי העולם תקריב של פניה מזווית נמוכה מעט, מעל לראשה הולוגרמה של שמיים תכולים זרועי ענני נוצה קלילים ופסגות בנייניה הישנים של תל-אביב שנת 2000. בסטרים צפו כעת כעשרים וחמישה אלף צופים. עשרים אחוזים מהם הצביעו בעד מעבר המצלמה לצילום מזווית גבוהה שתציץ לעמק הטהור שבין שדיה של דריה. שיש עשר אחוזים הצביעו דווקא בעד הנמכת המצלמה לזווית צילום שתציץ אל מתחת לחצאיתה). הנערים רצו לקפץ מאחוריה כדי להקלט במצלמה ולתייג עצמם בסטרים של דריה, דבר שיקדם מאוד את מעמדם האינטרנטי. דריה התעלמה באופן שהיה נחשב מופגן אלמלא באמת לא שמה לבה אליהם והיתה מרוכזת כל כולה במהלכים של הבס לאורך הסולם הבלוזי ובקולו המחוספס של ווייטס, כותבת במחשבותיה טקסט לביקורת נוקבת נגד ג'רמי קיימן והמוסיקה המודרנית המנוכרת שהוא מייצר, מבלי להתייחס כלל לתיאוריות הקונספירציה המייחסות לו שימוש בתוכנה זדונית שמשתלטת על רגשותיהם של מערציו. אחד הנערים, הגבוה והמכוער יותר שבחבורה, החווה עכשיו בתנועות מגונות לעבר אחוריה המושלמים של דריה, מניע את האגן שלו לפנים ולאחור, הבעה מטומטמת על פניו (בסטרים שלו צפו כרגע כאלפיים שלושים מהעוקבים שלו ומספר הצופים עלה בקצב של שלושה בשנייה מרגע שהחל לשדר את דריה צועדת). דריה עדיין התעלמה, כלומר, לא שמה לב בכלל למתרחש סביבה, פסעה בקצב הבלוז לאורך השדרה הנעימה, עד שנתקלה בארנב.

ארנב גדול ולבן נעמד ממש מול דריה, חוסם את דרכה. דריה נעצרה והנערים מאחוריה המשיכו בשלהם. הארנב ניתר לעבר הגבוה המכוער והדף אותו בעוצמה אחורנית. הנער נפל על אחוריו וחבריו התקדמו בתנועה מאיימת לעבר הארנב, שבתגובה חבט בהם אחד אחרי השני באמצעות כפות ידיו ורגליו הפרוותיות, שבו בזמן היו נעימות מאוד ומכאיבות מאוד, ולכן הנערים פשוט ברחו משם. דריה נשארה לעמוד שם, נצי לילה בדיינר באוזניה, בוהה בארנב הלבן שסימן לה בלי מילים ללכת איתו ואז הלך משם במהירות והיא אחריו. הארנב מיהר לאורך השדרה לכיוון צפון, חלף בסערה בין האנשים שישבו לשתות קפה בדוכן הקפה הקטן והמקסים בפינת מאז"ה, כיאה לאירועים מסוג זה כוס קפה אחת עפה מידו של בחורה עם תספורת "מפלים" הפופלרית כל כך (קצוצה למעלה וארוכה בצדדים, בתוספת אפקט מים זורמים. "מה יותר סקסי ממפלים?" שואלת הפרסומת בכיכובה של בת ה-16 הסקסית ביותר בעולם לשנת 2242). חצאיתה של דריה הוכתמה מנתזי קפה (עשרים ושלושה אחוזים מהצופים בסטרים שלה קבעו שכתמי קפה על החצאית זה מחרמן. שבעה אחוזים מהצופים עשו ביד עכשיו), אבל היא המשיכה בריצה אחרי הארנב, שבמהירות עצומה התקדם צפונה. בקצה ההצפוני של השדרה הסתיימה החוויה של שנת 2000, השמים חזרו להיות קודרים וכתומים כרגיל, הצל של מגדל ההיכל שהתמר מעל קניון "הבימה" כיסה את הרחוב ואת הארנב ואותה ועוד כמה אלפי בני אדם שנשאו שלטים ולפידים והפגינו נגד משהו, דריה לא הצליחה להבין נגד מה בדיוק הם הפגינו, אבל ההמולה היתה גדולה. היא חיפשה את הארנב שלה שנעלם בתוך ההמון שנראה לה אלים ומלוכלך במיוחד. היא נדחקה פנימה אל תוך ההפגה בחיפוש אחר הארנב הנעלם, חוטפת בדרכה מרפקים תועים, זיעה דביקה, זעם וצעקות מרות. "העוני הורג!", "הציבור מפורק! לפרק את התאגידים!", "חופש! חירות! רעות!", אמרו השלטים וצרחו המפגינים. לרגע היה נדמה לדריה שקלטה את הארנב מדלג לכיוון שדרות בן ציון, היא רצה אחריו, כוחותיה כבר כמעט אזלו.

שדרות בן ציון מעולם לא היו אפלים כל כך. המגדלים הגבוהים לאורך השדרה הטילו צל כתום עכור, אלפי בני אדם צעדו והפגינו גם כאן. דריה חיפשה נואשות את הארנב והצליחה לראות אוזניים לבנות צחורות נעלמות מעבר לפינת פרץ חיות, היא נדחקה בין האנשים אחריו, חולצתה כבר ספוגה זיעה (חמישים ושישה אחוזים מהמאוננים גמרו כבר ונטשו את הסטרים, אבל הצטרפו עוד 324 צופים, מתוכם 43 מאוננים). בפרץ חיות היו פחות אנשים, היא ראתה את הארנב פונה שמאלה לרחוב מיכ"ל, שהיה שקט וריק מאדם. שם נעצר הארנב וסימן לה להתקרב. הוא היה נמוך ממנה בראש וכשעמדה מולו הרגישה צורך לחבק אותו, אבל היא עצרה את עצמה ובמקום זה התנשפה ושאלה "מי אתה?".

"אני ארנב לבן, סוג של גיבור-על אם תרצי וסוג של אזכור נדוש ופתטי לספרים של לואיס קרול, ומה עם תודה שעזרתי לך?".

"אתה ארנב חצוף הא?".

"אני ארנב, את דריה, ואם עוזרים נהוג לומר תודה. אסתפק בחיבוק ונשיקה על האף".

"אבל הוא רוטט כל כך כל הזמן", ענתה בחיוך שעלול להפיל באהבה כל מי שנמצא ברדיוס של מאה מטר ממנה (ארבעים אחוזים מהצופים שלא היו מאוהבים בה עד כה התאהבו בה כעת). הארנב רק בהה בה בעיניו האדומות והזיז את אוזניו בנונשלנט. ואז היא חיבקה אותה ולחשה תודה לאוזנו השמאלית. לפני שניתקה את החיבק נשקה לו על המצח הפרוותי. שערות לבנות דבקו לידיה, פניה ושפתיה המיוזעות.

"נהדר", אמר הארנב ועשה פרצוף מסופק מאוד, "עכשיו תקשיבי טוב ותעשי מה שאומר לך". דריה חייכה אל הארנב והקשיבה, כי למרות הכל היא ילדה טובה. "קודם כל, תפסיקי את הסטרים".

"מה?!".

"תפסיקי את הסטרים עכשיו!".

"שקט שם! אתם לא יכולים לדבר בקול רם ככה ברחוב הזה! תראו את השלט!", נשמע קול זועם מהבניין הסמוך. שניהם הסתכלו על השלט הנע שהציג איסורים שונים ומשונים - אסור לצעוד על המדרכה בנעליים, אסור ללקק גלידה וגם אסור לשוחח בקול רם ברחוב מיכ"ל.

דריה החליטה להפסיק את הסטרים. זו היתה הפעם הראשונה מאז היתה בת שש שהפסיקה את הסטרים (עשרים ושמונה אלף צופים נזרקו לצפות במשהו אחר, 13% מתוכם נשארו עם הזין ביד). הארנב התקרב לדריה, הם עמדו עכשיו פנים אל פנים, מרחק שני סנטימטרים זה מזו.

"העולם הזה, לא נשאר לו הרבה זמן. הכל קורס. החורבן קרב. חייבים למהר ולצאת מפה כל עוד אפשר", הוא לחש לה בהתרגשות.

"אני לא מטומטמת, ארנב, כולם יודעים שפתרו את הבעיות האקולוגיות ואת כל הסיפור עם האוכלוסייה הגדלה וכל זה. העולם יכול לשרוד עוד מאות שנים עכשיו. זה ידוע, זה פורסם בכל מקום! עכשיו אתה מעצבן אותי ארנב!", דריה היתה אדומה מזעם וריגוש, תמיד חיכתה שמשהו מלהיב יקרה לה והנה נראה שזה קורה. היא סוף סוף פגשה בארנב שיציל אותה מהשיממון.

"אם השקרים של התאגידים המובילים משכנעים אותך, את יכולה ללכת עכשיו, ברגל, להזיע ולנשום את תערובת הגזים הזו שאתם קוראים לה אוויר. תחזרי לדירת החדר הקטנה שלך, שאת חולקת עם שותפה כי אי אפשר להתפרנס מסתם להיות כוכבת פייסבוק. לכי חפשי עבודה אחרת כי לפסבדו-מסעדה הזו שעבדת בה כבר לא תחזרי. אבל דריה, את לא אחת שנועדה לחיות חיים כאלה. בעצם אף אחד לא נועד לחיות חיים כאלה אומללים. גם האושר שאתם מרגישים הוא לא באמת אושר. את יודעת את זה. את מרגישה את זה. את לא יכולה להכחיש שבתוכך פנימה אינך מאמינה שכך החיים צריכים להיראות. שזה מה שטוב. ולא רק את, גם כל האנשים האלה שמפגינים כאן ליד, ואם היית קצת מתעניינת במה שקורה בחוץ היית מגלה שההפגנות האלה מתחוללות בכל מקום בעולם. בהפגנה המרכזית סביב מרכז הסחר העולמי בדלהי משתתפים יותר משלושה מיליון איש! זה קרנבל ענק עם פוטנציאל אנרכיסטי משמעותי! התאגידים, יחד עם האו"ם, כבר מתכננים איך להדביר את המחאה באמצעות הכרזתם כטרוריסטים. גם הם יודעים שאי אפשר להשאר כאן ולכן בעוד עשרה ימים יצא מכדור הארץ הגרעין הראשון, והאחרון, שיקים את ההתיישבות ברופוס, שמכונה גם כדור הארץ 2. אנחנו חייבים להיות במשלחת הזו". הארנב היה נסער מאוד כשדיבר. מרחוק הדהדו קולות המפגינים ועשן שחור עלה מאחורי הבניינים מכיווןן קניון "הבימה". דריה לא ידעה מה לעשות עם כל המידע הזה ולכן התיישבה על המדרכה והחלה לבכות. הארנב התקרב אליה ורכן רכינה ארנבית אופיינית, פניו צמודות לפניה, אפו הרוטט מדגדג את לחיה השמאלית הרטובה מדמעות. זה הצחיק את דריה מאוד כי הפרצוף של הארנב, כשהוא קרוב כל כך, היה מאוד משעשע ומטופש ולרגע הזכיר לה את הפרצוף של מנהל המשמרת המטופש שהגן עליה כל כך ואם רק היה עובד היום לא היתה זוכה לפגוש את הארנב המגוחך הזה.

"קדימה דריה, בואי נלך למחילת הארנבים".

"אני לא נכנסת לשום מחילת ארנבים!", צחקה דריה ובדקה באפל שלה את הסטרים של אורי. לעתים, בסתר, באופן שלא ניתן לזהותה, נהגה לבדוק מה אורי עושה, כי ידעה שאף אחד לא צופה בסטרים שלו וידעה שיש משהו מנחם בסטרים של אורי, שהוא תמיד אותו הדבר, או במסעדה או שפוף בביתו עושה שום דבר או כלום. הפעם הוא עשה משהו מוזר מאוד. אורי צעד במעברים אפלים אחרי טיפוס לבנבן במדים ירוקים מאוד וכלב לא גדול במיוחד שנראה חביב למדי. דריה לא הצליחה להבין מה בדיוק הולך שם, אבל נראה היה שמשהו עובר על אורי, עיניו אדמדמות כמו עיני הארנב ופרצופו באמת היה מאוד ארנבי. לרגע חשבה שאולי אורי הוא הארנב, או שהם לפחות אחים תאומים, אבל היה לה ברור שלא זה המצב.

"המצב ארנב", אמר הארנב, "למקרה שתהית, אני אומר את זה", הסביר.