ימים לא פשוטים עוברים עלי. ולא שלא ידעתי ימים לא פשוטים, יש לי דווקא ניסיון. ובכל זאת, ימים לא פשוטים הם תמיד לא פשוטים, זה אופיים. 

לא הרבה דברים מצחיקים קורים, וזו גם בעיה. צריך יותר דברים מצחיקים ופחות דברים לא מצחיקים.

לפחות בעבודה, בשבוע האחרון, אפשר לומר שאין לי יותר מדי לחץ. פה ושם דברים מלחיצים, פה ושם עניינים דחופים לטיפול. אבל בסך הכל, אני מוצא עצמי לא פעם יושב מול המחשב ומשוטט בין אתרים שונים באינטרנט, מנסה לכתוב כמה דברים, צופה בתכניות טלוויזיה שאני צריך לצפות בשביל העבודה ויוצא לסיבובים קצרים במסדרונות החברה. לפחות זה, כי אם גם בעבודה היה לחוץ זה היה באמת לא פשוט. אפילו מסובך ומורכב היה להתמודד עם כל זה.

והנה, אחרי הכל, אני מתמודד. מתברר שיש בי מרכיבים אישיותיים חזקים סך הכל. או לפחות עמידות נפשית כלשהי (לגבי עמידות פיזית אני לא משוכנע, וכאבי הגב ממשיכים כבר כמה ימים להטריד, אם כי נראה שהם בסימן שיפור). 

אז מה הפואנטה של הטקסט הקצר הזה? אין פואנטה. סתם כתיבה אסוציאטיבית של מחשבות קצרות על המצב בזמן האחרון. אחרי שאסיים לכתוב אולי ינדדו מחשבותיי לארה"ב, לניו-יורק, לשם אני מקווה שאצליח להגיע בחודש ספטמבר, כפי שאני מתכנן. לשם כך אני אצטרך לחדש את הויזה לארה"ב. אני אצטרך להזמין כרטיסי טיסה. ואצטרך לסגור עם פרטנר לטיול. לפני כן, מתישהו החודש, אצטרך להעביר את הרכב טסט. ולפני כן, השבוע, אני חייב כבר להחליף את הבגדים שקיבלתי ליום ההולדת לפני כשבועיים, ולקנות כמה ספרים בשבוע הספר, כי הספרים משבוע הספר הקודם הולכים ואוזלים (למה קונים לי בגדים ליום ההולדת ולא ספרים? מדוע אנשים שמכירים אותי סבורים שאני זקוק לבגדים יותר משאני זקוק לספרים? ומה זה אומר על איך שאני מתלבש? ומה זה אומר על מדפי הספרים?).