החופש הגדול כבר כאן לחלק מהתלמידים (והמורים) ובקרוב יהיה כאן לכולם, וזה גורם לי להרהר, כי כמובן החופש הגדול לא כאן בשבילי. למעשה, אפילו חופש קטן אין. אפילו לא קטנטן. חבל, באמת, הרי מכל הסיבות שהמורים והתלמידים צריכים חופש גדול, גם יתר האוכלוסיה צריכה חופש גדול. איזו חופשה מרוכזת כזו בחודשי הקיץ הלוהטים. לא אומר חודש, אבל שבועיים זה יהיה נהדר. שבועיים שידוע בהם שכולם בחופש ואין טעם לעבוד. שבועיים שאפשר במהלכם לנצל את החופש של הילדים ולחוות חוויות שמשפחה צריכה לחוות. כי היום-יום, גם אם הוא בסדר, הוא עדיין בעיקר כל אחד לעצמו, עם עצמו, ומתראים הורים עם ילדים רק בערב או בבוקר לזמן קצר ודי שגרתי. אין ספק שחופשת קיץ מרוכזת תוכל לחזק את התא המשפחתי, לחבר בין הורים לילדים, לייצר חוויות טובות ולטעון אותנו באנרגיות שיספיקו עד החזרה לעבודה.

אבל לא על זה אני רציתי לכתוב, זה רק ככה דרך אגב. מה שרציתי לכתוב זה שחשבתי על החופשים הגדולים שהיו לי וניסיתי להזכר מה לעזאזל עשינו כל החופש הזה. והתשובה שיש לי היא שכנראה רוב הזמן מרחנו את הזמן ובזבזנו את הזמן, מבלי לתפוס בכלל עד כמה אנחנו מבזבזים ומפספסים הזדמנויות לעשות דברים משמעותיים יותר, חווייתיים יותר, שייצרו לנו זכרונות לשארית חיינו. יכולנו לראות מקומות חדשים, להתנסות בדברים שלא התנסנו לפני כן, להחליט שכל חופש לומדים משהו חדש - נגינה, שירה, ציור, שפה זרה - משהו, כל דבר. הרי ללכת לים ולבריכה ולבזבז את הזמן בבית מול הטלוויזיה, במזגן, עם משחקי מחשב או משחקים אחרים, זה אמנם נחמד, אבל זה לא משהו שאתה זוכר כעניין משמעותי, בעל ערך של ממש והשפעה על חייך הלאה. המעט שאני זוכר יותר טוב היום הם אותם מקרים בהם באמת עשינו משהו כמשפחה, משהו חריג, כמו טיסה לחו"ל, חופשה במקום חדש בארץ, איזושהי פעילות לא שגרתית. כי גם לחופש יש שגרה, והשגרה היא לא משהו לטפח יותר מדי, גם כשהיא טובה. את הבלתי שגרתי צריך לטפח, והאחריות היא של ההורים (עד גיל מסויים של הילדים) לטפח את זה. אחר כך האחריות עוברת לילדים/נערים, אבל בלי שתהיה להם היד המכוונת הזו בתחילת הדרך, למה שירצו לעשות משהו משמעותי יותר מסתם לבלות ולבזבז את הזמן?

ואני לא אומר שאסור לבזבז את הזמן. אני האחרון שיגיד שלא צריך לבלות שבועיים שלושה על חוף הים או שפת הבריכה. צריך. צריך גם לשחק במחשב וצריך לקרוא ספרים ולנוח וסתם לפטפט עם חברים. אבל בחודש שהוא חודשיים או כמעט חודשיים, ואפילו חודש אחד, אפשר לעשות גם את זה וגם עוד כל כך הרבה.

אז בעצם שתי קריאות מהפוסט הזה:

1. להנהיג חופשת קיץ מנדטורית לכל האזרחים במדינה - לא יקרה כלום לכלכלה, זה רק ישפר ויסייע לכולם.

2. לכל אלה שיש כבר חופשת קיץ - תעשו יותר, תשברו את השגרה של החופש, תצברו חוויות, תלמדו דברים חדשים, תיצרו לכם את הזכרונות שילכו איתכם הלאה. לא כל הזמן, אבל לפחות חלק מהזמן, תדאגו להיות בסיטואציה שאם תחשבו עליה תרגישו שהיא מספיק משמעותית כדי להזכר בה גם שתהיו בני שלושים וארבעים ושמונים.