(אין בזה היגיון אבל זה ממשיך משום מה! הנה ההתחלה למי שפספס, ההמשך מפוזר בין הפוסטים שלאחר מכן, אם כי לא בטוח שמהותי לקרוא את זה לפי סדר כרונולוגי)

7. בחזרה למציאות

פלארדי הטיסה את כלי הטייס המיושן במהירות 476 קמ"ש לכיוון לוד. במושב האחורי דריה ניסתה לתפוס זווית טובה כדי להתבונן על פניה העדינות של פלארדי. יופיה של פלארדי לא היה מיידי כמו יופיה של דריה. למעשה, רוב האנשים שיסתכלו על פלארדי לא יגידו עליה שהיא יפה. אבל יש לפניה איכויות כאלה שמקרינות תום, טוהר, נחישות וזעם, במין שילוב שאין דרך אחרת לפרשו מאשר יפה. ארנב התבונן אל מחוץ לחלון בדאגה, מנסה לבדוק האם עוקבים אחריהם (לא עקבו אחריהם. אנשי המוסד שעסקו בפענוח החבורה ההזויה הזו קבעו שהם חבורה הזויה, והשאיר בצריך עיון את נושא הארנב, שהוא ללא ספק אנומליה ביולוגית שטרם נחקרה דיו, אבל איננה מעניינו של המוסד).

בלוד, בבניין "בקשיש לקשיש", החל המאנצ' להכניע את אורי שביקש מגוורץ עוד ועוד חטיפי כלבים, אך אלה נגמרו. "עזוב את זה, אתה לא באמת רעב, הכל בראש שלך. צא מזה", אמר גוורץ, "ששש...", ניסה גוורץ לגרום לאורי להפסיק לדבר, "אנחנו מתקרבים לשדרה הניהולית של המקום", גוורץ הצביע לכיוון פתח היציאה מתעלות האוורור הבלתי נגמרות של המבנה.

"מה זה שדרה ניהולית?", שאלה אורי בשקט.

"ששש!!!", השיב גוורץ ונראה כמי שמאזין לסביבתו. למשה הוא האזין לקלט מכלי הטייס שהגיע לנקודה המיועדת שלושה קילומטרים מעל ל"בקשיש לקשיש".

"המצב ארנב", אמר ארנב את הקוד המוסכם.

"המצב ארנב", אמר גוורץ, "אנחנו פורצים פנימה", המשיך, כדי להסביר את כוונתו, למרות שמראש סוכם שזה פענוח הקוד.

גוורץ התקדם עוד מספר צעדים לעבר פתח היציאה, הציץ וקפץ. הכלב ואורי אחריו. הם הגיעו לרחב פתוח ענק, שנראה כמו והריח כמו שדה חיטה שזה עתה נקצר. על הקרקע מתחת לרגליהם רגבי אדמה ומה שנראה כמו שיבולים או קש או תבן או איך שלא קוראים לדברים האלה. אורי נזכר שקרא פעם את הביטוי להוציא מוץ מן התבן, וחשב שזה בטח מתאים, וצחקק לעצמו.

"ששש!", היסה אותו גוורץ.

"מה שששש? אין כאן כלב!"

"וואף!", אמר הכלב.

"אה, כן".

בקצה האולם רחב הידיים שעמדו בו הוצבו שלושה שולחנות משרדיים אפורים ממתכת כלשהי, לידם ישבו שלושה פקידים אפורים ממתכת כלשהי, מהסוג שהיה להיט לפני חמישים שנה ועם ההבנה שבני אדם זה זול יותר וממושמע יותר מרובוטים הפסיקו לייצר ולתמוך בדגמים הישנים. השלישיה ניגשו לפקידים, כל אחד עמד מול פקיד אחר. "צהריים טובים, במה אפשר לעזור לך אדוני?", שאלו שלושת הפקידים יחד.

"יש לי פגישה עם בעל הבית", אמר גוורץ.

"אממממ... אני רוצה לצאת מפה", אמר אורי.

"וואף! וואף!", אמר הכלב.

"כנס בבקשה, הוא ממתין לך", אמר הפקיד של גוורץ והצביע לכיוון דלת ברזל כבדה בקיר מאחוריו.

"אין יציאה", אמר הפקיד של אורי, "במה אפשר לעזור לך אדוני?".

"וואף! וואף!", אמר הפקיד של הכלב.

"בואו אחרי", אמר גוורץ והלך לעבר הדלת שנפתחה לקראתם. כשעברו דרך הדלת הבינו שהם כבר לא בלוד. המעבר היה טלפורטר שהעביר אותם אל גג מגדל ההיכל, בככר הבימה. "שיט! הם עבדו עלינו הפקידים המחורבנים! ידעתי שאסור לסמוך על רובוטים!", התעצבן גוורץ, רוק ניתז מפיו מרוב זעם. "מהר! מהר! טוסו לאסוף אותנו מגג מגדל ההיכל! הם עלו עלינו!", צרח לארנב, שענה לו "המצב ארנב", והורה לפלארדי לטוס במהירות חזרה למרכז הישן של תל אביב.

"לאן אתה הולך???!!!", צעק גוורץ לאורי שטייל הרחק ממנו על הגג.

"מחפש את היציאה, סך הכל רציתי לחזור הביתה. מבחינתי ההרפתקה הזו הסתיימה". אורי שיקר, הוא רצה למצוא את סבא שלו וממילא לא האמין למילה של גוורץ. כל הסיפור נראה לו הזוי מדי. הנה, עובדה, נתנו להם לצאת מהבניין.

"נראה לך שאתה תצא מזה?! אתה תמות יחד עם כולם! תראה מה הולך כאן למטה", גוורץ הסתכל מעבר למעקה על ההמון הזועם שהבעיר את הרחובות.

"מה הולך שם?"

"זה הסוף חבר. זה הסוף. ככה זה נגמר. העולם ייחרב ורק קומץ עשירים יעבור לעולם שכולו טוב ויינצל. אנחנו ג'וקים בשבילם, וגם הג'וקים יושמדו כאן".

"טוב, אז אני הולך למות בבית שלי. תודה כל חטיפי הכלבים, אולי נתראה בעולם הבא כבר".

"אתה לא הולך לשום מקום!", גוורץ זינק על אורי והצמיד אותו לקרקע. פניו היו צמודים לפרצופו המבועת של אורי. משהו מוטרף נצנץ בעיניו, "אני יודע עליך דברים! אני ראיתי את הקטע שלך אצל ספילאפל! אל תשקר לי! אתה אחד מהם ועכשיו תגלה לי את התכנית! תגלה הכל!".

"אבל אני לא יודע כלום, רק ניסיתי למצוא את סבא...", גמגם אורי ונקטע על ידי גוורץ הזועם.

"אף אחד לא מבקר את סבא שלו! אל תקשקש לי! אין לך סבא בכלל! אתה הגעת למצוא את הבעלים של בקשיש לקשיש כדי להיעלם איתם לרופוס! שמעתי הכל!", גוורץ כבר הרים אגרוף באוויר כדי להכניס אחד באף של אורי.

"רגע! רגע! אני אספר לך הכל!", הזדעק אורי, מנסה לגונן על פניו אך לא יכול. הכלב נבח ברקע בהתלהבות. רחש המפגינים נשמע הרחק וריח העשן הגיע לאפם.

"הוא זכה בהגרלה סבא שלי, הוא זכה בהגרלה של ה-NWDO ויכול היה לבחור עוד מישהו לקחת אותו לרופוס. זו כל האמת. סך הכל רציתי שהוא ייקח אותי, זה הכל" (האמת היא שזה לא היה הכל, בינו לבינו הוא הודה כבר שהפנטזיה האמיתית שלו היא שסבא נתניהו יוותר על הזכייה ואז הוא יוכל להציע אותה לדריה, אבל זו פנטזיה פרועה כל כך, שהוא לא יכל להודות בה גם תחת לחץ).

גוורץ המשיך לנעוץ באורי מבט שיכול להרוג והשאיר את אגרופו באוויר עוד מספר רגעים עד שאמר לו "אוקיי רואי, אויר, יאור, איך שלא יקראו לך. אני מאמין. אבל אתה יודע שההגרלה הזו זה בולשיט. הם לא היו לוקחים אותך ולא את סבא שלך. הכל רק נועד כדי לכסות על השקרים שלהם ולהרגיע את העניים לפני שמשאירים אותם למות כאן", רחש מנועים נשמע מתקרב במרחק, הולך ומתגבר, אז גוורץ הרים את קולו, "העניים מתמרדים עכשיו, אבל אם יישמעו את האמת הזו תהיה כאן הפיכה אמתית, כולם יעברו לרופוס, ואת כל האו"ם המזדיין ובעלי המניות הארורים, ישאירו כאן להתמודד עם החרא שיצרו", גוורף קם על רגליו והושיט יד לאורי, שיעזר בו כדי לקום, "הנה הטרמפ שלנו", הצביע גוורץ לכיוון כלי הטייס של פלארדי, שהנחיתה את הכלי על הגג. ארנב הוציא את ראשו מהחלון, "תצטרכו להצטופף", צעק וחייך אליהם חיוך של ארנבים שאם לא מכירים אותו כל כך אפשר לטעות ולחשוב שהוא סתם פרצוף רגיל של ארנבים. השלושה נדחקו פנימה, אורי שקל לרגע לא להכנס ולברוח, אבל לא היה בו אומץ להתמודד שוב עם זעמו של גוורץ, ולא רצה לשער בכלל מה הארנב הזה מסוגל לעשות לו. רק כשהבחין בדריה נרגע והפסיק לרעוד והתחיל לחשוב מחשבות מעגליות ובלתי ברורות מה לעזאזל היא עושה שם. מחשבות שמהר מאוד נקטעו מכיוון שהתחיל לחשוב על כמה הוא בוודאי מצחין כעת ומיוזע ונראה זוועה. מחשבות שבתורן גם כן נקטעו והוחלפו בפחד מוות עקב הטיסה המהירה של פלארדי.